להבנת דין זה של אבל, נקדים בתחילה לבאר כמה וכמה דיני אבילות, ובכללם האם בכלל מותר לו לאבל להגיע לבית הכנסת, ובע"ה, מתוך זה יבוא גם כן המענה על שאלתך.
בשו"ע, מביא, מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו.. ובתוך זה מביא שמותר לילך לבית הכנסת בשבת, ואף בחול אין בו איסור, רק מאחר שאסור להתפלל, מה יעשה שם.
ובס' פתחי תשובה, מרחיב יותר את הדין של בית הכנסת, וכותב שלבהכ"נ עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל ומ"ש דאונן בחול אין מצטרפין לכל דבר שבקדושה ע' בתשובת פרח מטה אהרן ח"א סי' י"ט שגם דעתו כן ע"ש שהאריך בזה. ומ"ש בשם נה"כ שלא יאמר קדיש עד אחר הקבורה עיין בתשובת אבן שהם סי' כ"ז שחולק על נה"כ וכתב כהט"ז דבשבת יאמר קדיש אף קודם קבורה ע"ש וכן משמע בתשובת שער אפרים סימן צ"ט וכן פסק בתשובת נחלת שבעה סי' ע"ג וכן העלה (בתשובת שבות יעקב ח"א וסס"י ח') אלא שכתב שלא ראה נוהגין כדעת הט"ז בזה מ"מ היכא דנהוג נהוג וכן אם הורה המורה כדבריו לא מהדרינן עובדא ומנהג עיר הקודש תוב"ב שאומר קדיש בסיועת חזן הכנסת שאומר אחריו ע"ש:
ולאחרי כל זה, נגיע לעניין שאילת שלום, שכתב המחבר שמקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת, שואלים. וכתב הרמב"ם שהאבל נותן שלום לכל אדם בשבת, שהוא מכלל דברים שבפרהסיא.
והגיה על זה הרמ"א, שאסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו כל י"ב חודש, ואפילו בשבת, במקום שנהגו שלא לשאול בשלומו בשבת (תשובת מהרי"ל סי' ל"א); אבל במקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת, גם זה שרי.
ודן על זה מכמה וכמה צדדים, בשו"ת מהרי"ל, שכותב מה ששאל אחי אם יש למזוג לאורח תוך י"ב חדש, מהר"ז כתב באלפסי דשלוח מנות אין לך שאילת שלום גדול מזה, ואם כן תפשוט מיניה דאסור למאי דנהגינא דאין שואלין בשלום אבלים אפי' בשבת
ולברך שהחיינו בין המצרים כתוב בספר חסידים דלא. ונראה לע"ד כגון מילתא דאפשר לדחויי כגון פירי או מלבוש, אבל אי מיקרי פדיון הבן אין מחמיצין את המצוה או הברכה, וצ"ע
ויום שמת בו אביו אם יש להתענות באדר הראשון או השני, על דבר זה שאלו את רבותינו באושטרייך ולא הושווה דעתם, יש שהורה בראשון ויש בשני.
ואני איני כדאי להכריע אלא דיש קצת להביא ראייה מפטירת משה רבינו ע"ה דמתענין בראשון, כי אותן הימים כתוב בה"ג ושמא תאמר הכי הוה עובדא דשנה מעוברת היתה ונפטר בראשון. איברא לאו הכי הוא דבאדר הסמוך לניסן נפטר, דילפינן פטירתו בז' באדר מ – והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש פ"ק דקידושין וכן לידתו בז' באדר הסמוך לניסן פרק קמא דסוטה דמני ג' חדשים מיום לידתו עד ו' בסיון יום מתן תורה אליבא דרבי אחא בר חנינא, ולרבי חנינא בר פפי היה באדר הראשון יום לידתו, מכל מקום פטירתו באדר הסמוך לניסן כדלעיל.
ועוד ראייה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם והאי כנדר דמי, דסתמא, אדר הראשון אליבא דרבי יהודה סוף פרק קונם יין דבשטרות כותב אדר סתמא, וקיימא לן כוותיה לגבי רבי מאיר. וכן לרבי מאיר משמע התם הכי, אלא דמחלק בין ידע שתתעבר ללא ידע, להכי אין ראייה לרבי מאיר, ואנן ידעינן בקביעות עיבורינו, גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט
ופרק קמא דמגילה אי לאו משום מסמך גאולה לגאולה ושאר דרשות אשר שם היו מקדימין לעשות פורים בראשון. ומיהו התם איכא טעמא אין מעבירין על המצות כדאיתא התם.
ועוד כי היכי דבשבט לא מספדינא כלל אף על גב דבשנה מעוברת, הכי נמי נימא באדר ראשון כיון דאדר סתמא איקרי אליבא דרבי יהודה כדלעיל.
ועכ"ז ראיתי בשכבר בספר חסידים שאחד מת אביו באדר ראשון בשנה מעוברת והיה מחמיר בשנה פשוטה לומר קדיש גם בשבט או להיפך, [שכחתי] [נאום הקטן, יעקב הלוי].
וסיכם את הדין בקיצור שולחן ערוך – שמקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת שואלים, והאבל נותן שלום לכל אדם בשבת, כי דבר שבפרהסיא הוא.
והעולה מכל זה לדינא, שמותר לאבל לילך בשבת לבית הכנסת, והמנהג בפועל שמאחל ומאחלים לו 'שבת שלום', מפני שאם לא כן הרי זה בכלל 'אבילות בפרהסיה'.
