נושא: כללי

הפסקת קדיש במקרה שהאבא לא שומר תומ"צ

האם ההפסקה באמירת קדיש על אביו בסוף חודש י"א, הוא גם באם אביו לא היה שומר תומ"צ.

בפוסקים מובא שאם אביו היה רשע ועבריין, לא יפסיק כי נוח לו שיהיה לו כפרה. אמנם נראה שזהו רק במי שמוחזק כעבריין מובהק המופרסם ברשעותו, ולא בתינוקות שנשבו כמו בהרבה בזמנינו, שאין צורך שהבן שחזר בתשובה יכריז על היות אביו "רשע" בזה שאינו מפסיק לאחר י"א חודש, וכן נוהגים בפועל.

מקורות

ראה בפתחי תשובה יורה דעה סימן שעו ס"ק ט: כדי שלא יעשו עי' בס' חומות ירושלים סי' רנ"ז שכתב דמי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים מאותם שנידונים י"ב חודש ראוי ומחויב שיאמר קדיש י"ב חודש ע"ש:


ובקיצור שולחן ערוך סימן כו סעיף יז: נוהגין שאין אומרים קדיש רק י"א חדשים, שלא להחזיק אביו ואמו כרשעים, דמשפט של רשעים הוא י"ב חדש שאם מת דרך – משל, יו"ד שבט, פוסק לומר ט' טבת, וביו"ד טבת לא יאמר, דהא הוי יום א' בחדש י"ב, ויום א' בחדש חשוב חדש, והוי כאלו אמר י"ב חדש. ולענין זה מונים מיום הקבורה, לא מיום המיתה, שאם נקבר י"א שבט, אזי פוסק ביו"ד טבת, כי המשפט אינו מתחיל עד לאחר הקבורה, ואם היתה שנה מעוברת, פוסק ט', (או י' כסלו) יום זה שהוא פוסק בו, יש לו כל הקדישים, רק ליאהרצייט שייך קדיש א', וכן לבן שלשים. ואם יש כמה יאהרצייט, או בני שלשים, נדחה הוא מפניהם לגמרי. מי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים, מאותן שנידונין י"ב חדש, ראוי ומחויב שיאמר קדיש י"ב חדש.


ובשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שכו אות ג: אודות אמירת קדיש לא מצאתי כעת דבר בספרן של צדיקי' שדברו מזה וכיוצא בזה ומ"מ נ"ל לפי מה שפירש"י בסנהדרין מ"ו ע"ב אהא דקא' התם ת"ש לא יספדו ולא יקברו פירש"י ואי משום כפרה יקברו ויתכפר להם ומשני דלא תהוי להו כפרה ופירש"י לא ניחא להקב"ה דתהוי להו כפרה לפי שאף על פתח קברן לא היה חוזרים עד כאן לשונו אם כן כל שכן שהקב"ה אינו חפץ שנעשה דבר שיתכפר בו המאבד עצמו לדעת שהרשיע על פתח קברו ואם כן אם הבנים יודעים בעצמם באמת שאביהם איבד עצמו לדעת אפילו אין האבלים האחרים יודעים מזה כלום אם אומרים קדיש הרי הם גוזלים המתים הכשרים וק"ו ממה שכתב מג"א סימן קל"ב בשם תשו' בנימין זאב בשני אונסי' שא' נהרג וא' מת שבן הנהרג דוחה לבן המת שזה איתכפר לי' בהריגתו מכ"ש שבני הכשרים ידחו לבן מי שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שיתכפר לו ואין כאן לחוס על כבוד משפחה במקום גזילת מתים האחרים [והנה יש לדון קצת והנה בלי ספק שהוא עון פלילי אחד מג' החמורות עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים וכל העוברים אפילו מתו ברשעתם מ"מ מיתה ממרקת וזה במיתתו רצח את עצמו וצא ולמד מר"ח בן תרדיון פ"ק דע"ז דאע"פ שהיה מצר מאד ומיתתו טוב לו מחיו שהרי האספיקלטור שקירב מיתתו בסילוקן של ספוגי צמר זכה לחיי העוה"ב מ"מ הוא עצמו לא פתח פיו שיכנס בו האש יאמר מוטב שיטלנו מי שנתנה ואל ישליט הוא בעצמו (ובזה נזדייף ס' בשמים רא"ש סי' שמ"ה) ומוכח דאפי' המיצר ביותר מ"מ רוצח הוא ומת ברשעו והנה לרמב"ם אין קורעין עליו וכ' רמב"ן בתורת האדם ומייתי לי' ב"י /יו"ד/ סי' שמ"ה דא"כ דן אותו כאינו עושה מעשה עמו א"כ אמאי מברכין ברכת אבילים ועומדים בשורה ע"כ פסק דרק לענין תכריכים וקבורה אין מתעסקין עמו אבל הקרובים קורעים ולא גילה לן הרמב"ן א"כ אם אינו נדון לענין זה כאינו עושה מעשה עמיו מ"ט אין מתעסקים עמו לקבורה ותכריכים וזה זמן ראיתי בס' אחד דבר הגון שכחתי שמו והיא כי נהי אין אדם מקוה שלא ימות וכשיפגעהו המקרה ההיא הוא רש ועני ומצוה וחיוב לגמול חסד עם הרש להלבישו ולקוברו אבל לאו כל כמיניה להטיל עצמו על החיים שבמקו' הזה ובזמן הזה ועדיין לא הגיע זמנו למות אולי אם יומו יבוא יהיה במקום אחר ובזמן אחר והרי הוא עתה בחיים חיותו כעשיר המטיל עצמו על הציבור ואין מחויבים להתעסק עמו כך ראיתי ונכון הוא להרמב"ן הנ"ל וצ"ל הא דאין אדם מחויב להכין לו צרכיו בחייו כי לא מקדים אינש פורענותא לנפשו וגם כי איננו יודע להיכן רגליהו מובילין יתי' והרי קמן אאע"ה =אברהם אבינו עליו השלום= ידע מאז ומעולם קדושת מערת המכפלה ולא פנה לזה עד שמתו מוטל לפניו ומטעם זה אחז"ל כי מתי מדבר הכינו להם קברים עת"ב =עד תשעה באב= ונכנסו לתוכם בחיים ומתו שם כי יודעים דינם שימותו ואחר הוצעה זו אומר מה שמורגל דאין אומרים קדיש אחר המאבד עצמו לדעת לא ידעתי טעם הגון וכי מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילוהו מרדת שחת ואם ירד לא נעלהו ומי לנו אינו עושה מעשה עמו כאבשלום ודהע"ה אמר ז' פעמים בני להעלותו מז' מדורי גהינם ואלישע אחר לא עשה מעשה עמו בחיים חיותו ור' מאיר העלה עשן מקברו ור"י הוציאו מגיהנם וא"כ לפי טעם הרמב"ם הי' ראוי לומר קדיש עבורו אך נ"ל נשתרבב המנהג לטעם השני לא יניחוהו שארי אבילים לחלוק עמהם בקדישים כי יטענו לאו כל כמיניו להאביד עצמו ולהשליך תיקון נשמתו עלינו ואולי היה חי כמה שנים והיה מת בזמן אחר או במקום אחר ע"כ אבילים דהשתא מעכבים בדין אלא דלפ"ז נ"ל פשוט דאם הבן מקבל עשרה בביתו באופן שאין הפסד לאבילים יכול לומר קדיש כל יב"ח =י"ב חודש= דטעמא מאי אינו אומר רק י"א חודש דלא לשוי' לאביו רשע האי גברא שוי נפשי' רשיעי וניחא לי' דתהוי לי' כפרה].


אמנם אי יש נדנוד ספק בדבר אי היה דינו כמאבד עצמו לדעת או לא אפי' אי החמירו עליו בקבורתו וזלזלו בו בכה"ג מ"מ לענין אמירת קדיש י"ל הדין עם בניו שיאמרו קדיש שהרי בני העיר שותפים זע"ז בענין זה שכלם יש להם זכי' זו שאם יבוא היום שיצטרך לומר קדיש עבור אבותיו ביב"ח או ביא"צ יותן לו חלקו בקדישים וחיוב עליי' לס"ת בבה"כ ולכשיגיע הזמן ההוא הרי זה חלקו המגיע מהשותפו' והוברר למפרע שזה חלקו מאז ומעולם וא"כ השותפים שבאו לדחותו מחלקו לגמרי לומר שאירע לו דבר באופן שהפסיד חלקו לעולם ע"כ עליהם להבי' ראי' כיון שנחלקו המגיע לו מונח לפניו והוא שלו בכל מקום שהוא והם רוצים להפקיעו בשום טענה ולזכות בחלקו צריכים לברר דבריהם ככל מוציא מחברו שעליו הראי' והבנים האלו משעה שנולדו הי' בשותפות הק"ק שיהיה להם חלק בהקדישים ולכשיבוא הזמן שימותו אבותיהם יגבו חלקם המגיע להם אז ועתה כשמת אביהם ממילא זכו בשלהם והטוען שמת אביהם באופן שהפסידו חלקם לגמרי עליו הראי' להוציא מיד המשותפים זה נלפענ"ד ברור.


ואחר שנתבררו תלי"ת ג' דינים אלו על נכון בעזה"י נבוא לנידון דידן שעכ"פ יפה וטב הורה הרב המופלא אב"ד דק"ק ר"ד שהרי לא שמעו שום דבר יוצא מפי ר"מ אשר יאמר עליו שדעתו להטביע עצמו ואפי' היה שום רמז או הוכחה ממעשיו או אפי' דבור בפירוש מ"מ הואיל ולא ראינוהו מטביע עצמו רק מצאנו ח"י יום אח"ז טבוע בנהר מי יודע מה היה לו וכבר נתברר כל זה מדברינו לעיל באר היטב באופן שאין עליו שום פקפוק ולא מיבעי' בענין האבילות שראוי לחוס עכ"פ לכבוד משפחה יקרה ובנו הלומד בבית הספר אלא אפי' בענין אמירת קדיש שאפי' היה נכנס עכ"פ בגדר הספק לא היה האבלי' יכולי' להוציא מיד בניו לומר עליו קדיש ויותר מזה נ"ל שבאופן המדובר אם שינו בקבורתו ומקומו הראוי שום דבר הרי העבירו עליו הדרך הישרה וצריכים כפרה על זה ודברי הרב המופלא אין צריכים חזוק ודברי המעררים בטלים כקורי עכבש וכאבק ורוח שאין להם במה לתלות ולהשען כלל וה' ישפות שלום עלינו.