אמירת סליחות בבית האבל

ט"ז יורה דעה סימן שפד: (א) ואם רבים צריכים לו להתלמד. בתא"ו נתיב כ"ח כתב וראיתי לרבותי שהיו מגידים ההלכה אחר ג' ימים מזה נ"ל במלמד שיכול ג"כ ללמוד ההלכה עם תלמידיו אחר ג' ימים דזה הוה בכלל רבים צריכים לו דתינוקות של בית רבן הבל פיהם חביב מלימוד הגדולים כדאמרינן במסכת שבת אינו דומה הבל שיש בו חטא לאין בו חטא. ונראה פשוט שאבל מותר להשתמש בתשמישי התורה כשקורין כגון גלילה וכיוצא בה דקריאה לחוד אסור לו משום דכתיב משמחי לב וכן ראיתי בהג"ה שזה לשונו הרב ר"ח היה אבל בזמן שני וחמישי והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה והוא היה גולל ס"ת כו' ומביאה בדרישה:

דרישה יורה דעה סימן שפד [ב] וכתב הרב רבינו מאיר (הל' שמחות השלם נספח סי' א) היכא דליכא כהן בבית הכנסת אלא האבל או האונן יש לקרותו לספר תורה אמנם יותר טוב שיצא מבית הכנסת קודם והר"י אור זרוע כתב להיתר ומחוייב לקרותו. הגהה. מורי ורבי (מהרש"ל בביאורו לטור): ורבינו ירוחם נתיב כ"ח חלק ב' (רלב ע"ד) כתב זה לשונו כהן אבל מאחר שאינו קורא ראשון אלא מפני דרכי שלום אינו עולה לקרות בתורה בחול ועולה ישראל ובשבת מותר לעלות לקרוא כל אדם אפילו שהוא אבל עכ"ל: אין לו לחזור הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. אגודה. עיין לקמן סימן ת' שהכריע שבחול אסור ובשבת מותר. מורי ורבי (שם): הר"ח היה אבל בזמן בה"ב והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה והוא היה גולל ספר תורה ואמר לנו שכן עשה מהר"ם שלא ביטל הסליחות והוליכו ספר תורה אצלו וגללו וישב על גבי אצטבא עד אחר שעמד החזן וכן מצאתי [מהרש"ל שם]:

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרפה: בשל"ה. עיין מ"א. עיין [שו"ת מהרי"ל] סימן רי"ב [קפב], הביאו המ"א [סימן] תרפ"ד אות ד'. וברא"ש פרק ז', ברכות מ"ז ב' שחרר עבדו לעשרה, יע"ש. אם טעו וקראו ארבע פרשיות באדר ראשון, משמע בב"י [סוף סימן תרפח] שאין צריך לחזור באדר שני, רק המגילה, וכן היא הנוסחא במגילה ו' ע"ב הא לענין פרשיות זה וזה שוין. ובדרכי משה [שם סוף הסימן] כתב שנוסחא אמיתית שצריך לחזור בשני, יע"ש. וכן כתב האליה רבה כאן אות כ"א דצריך לחזור ולקרותן בשני. מה שכתב המ"א שארבע פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צדקתך, היינו באדר. ולענין אב הרחמים, באליה רבה אות ח"י בשם הגמ"נ די"ל אב הרחמים בארבע פרשיות כמו בשאר שבתות. ובדרכי משה בשם מהרי"ל [הלכות ד' פרשיות עמוד תיד] שאין מזכירין נשמות, וכיון שאין מזכירין נשמות אין אומרים מי שבירך של קהל, אלא מתחילין אשרי. משמע מיד מתחילין אשרי ואין אומרים אב הרחמים בארבע פרשיות. ועיין סימן רפ"ד [סעיף ז], וצ"ע. שובבים ת"ת במעוברת. ויש נוהגין בפשוטה שובבי"ם, ובמעוברת שובבי"ם ת"ת. וכשחל ראש חדש שבט וט"ו ביום חמישי, (ו)עיין אליה רבה [ס"ק] י"א דיש להתענות במקומן ויקהל פקודי, יע"ש. ולפי זה בפשוטה אם אפשר כן יתענו ת"ת. ואין בידי דבר ברור בזה, דיש לומר הואיל ונדחה ידחה. ולענין הסליחות, יש לומר אם אירע ראש חדש וט"ו בשבט ביום חמישי, מכל מקום בשבת הבא יאמרו הסליחות השייכים לפרשת שבוע, אף על גב במעריבים אומרים של יום ראשון כבסימן תפ"ט [מ"א ריש הסימן], מכל מקום בסליחות כפי הנראה שקדמונינו ז"ל סדרו סליחות שבכל פרשה שיש בהם שייכות, על כן אין להחליף. נראה לי לענין עננו לומר בשחרית ביום חמישי של שובבי"ם, עיין אליה רבה אות י"ב [ד]בלבוש [סעיף א] משמע בשחרית יאמר השליח ציבור עננו בין גואל לרופא, רק פרשת השבוע קורין בשחרית, ובמנחה ויחל. אבל בהגהות מנהגים [מנהגי פורים אות י] משמע בשחרית אין לומר עננו, יע"ש, וצ"ע. טעם שובבים, עיין בשל"ה [תורה שבכתב, ריש שובבים ת"ת] ולבוש [שם]. ומתחילין מפרשת שמות, כי גלות מצרים אנו משלימין עתה, כמבואר בספרים. ובספר המגיד שלי כתבתי, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה [שמות א, א], בבעל הטורים "שמות בני ישראל הבאים", ראשי תיבות שביה. וכתבתי, "ואלה" נוטריקון ואבק לשון הרע, כי על מכירת יוסף באו למצרים, אבק במאיר נתיב אבק דק ואבק התאמצות, שאחד מתאמץ להפיל חבירו, ואבק כו'. בני ישראל "את" יעקב, ישראל מדרגה חשובה, הנפש, יעקב מדרגה שפלה, הגוף, כי הגוף מלבוש ובית לנפש, תפארת אדם לשבת בית [ישעיה מד, יג] (עיין ביערות דבש ואהבת יונתן ז"ל), ועל דרך [שיר השירים א, ט] לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, שחלק הדומם ראוי לגרר אחר חלק החי, לא הנפש אחר הגוף, כסוסי פרעה שהסוסים נמשכו בעל כרחם לים אחר העגלות. ולשון הרע חמור מכל, להיות עקרו בנפש, לנפש חיה [בראשית ב, ז] לרוח ממללא [תרגום שם]. בני ישראל הבאים מצרימה בשביה, מפני ש"את" יעקב, נעשה הנפש טפל לגוף יעקב, לפיכך "איש וביתו" באו, כי בגלות מצרים שניהן בגלות, הנפש והגוף במ"ט שערי טומאה, עד שמיהר ה' הקץ וגאלם, ה' יגאלנו במהרה בימינו אמן. עיין לבוש כאן הרבה דינים מהפטורה וסליחות ומנהגים. באליה רבה [ס"ק] א', מעשה בנייא – שטאט לא התפללו בעשרה בטבת בבוקר, לערב אמרו סליחות של שחרית. שם באות ד', מצא כתוב בשם הגאון מו"ה אייזיק דרשן, כשחל ראש חדש שבט ביום ד' אז יהיה קור ושלג גדול באותו חורף, וסימן ויג"ש, יע"ש. דין יארצייט באדר א' ב', בסימן תקס"ח סעיף ז', יע"ש. ובמ"א אות כ' שם הרבה דינים מיארצייט. ולענין בר מצוה, עיין סימן נ"ה סעיף י' ומ"א אות יו"ד. וראש חדש כסלו [מ"א שם ד"ה ומי שנולד], יע"ש הרבה דינים. עיין לבוש כאן, ועיין יו"ד [סימן] ת"ב סעיף י"ב [בהגה] ובט"ז [ס"ק] ט' וש"ך [ס"ק] יו"ד וי"א מדיני יארצייט. דיני קדיש, עיין סימן (קל"א ו)קל"ב [מ"א ס"ק ב ואשל אברהם שם] לעיל, יע"ש. ועיין י"ד סימן שצ"ה שם בט"ז אות ג' מיארצייט במעוברת, אם מותר לכנוס לסעודה. ובסימן שפ"ד [ט"ז ס"ק] א' דאבל יכולין להתפלל סליחות אצלו בבה"ב, ויראה הוא הדין כל סליחות, שובבי"ם וכדומה, דמאי שנא: