תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש צורך בשמש על פי דין. ב) אם כן, מה הצורך בשמש, כלומר מצד מה הוא נצרך בדליקת הנרות. ג) האם צריך להדליק אם השמש עצמו את הנרות, או העיקר שיהיה שמש במנורה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף א, שהמנהג להדליק נר נוסף במנורה בנוסף למה שחייב להדליק בכל יום, והטעם, בכדי שאם יצטרך להשתמש באור, יהיה זה לפני אותו אור נוסף שהוא השמש שהדליקו אותו אחרון, ויניח אותו רחוק קצת משאר נרות מצוה.
ומשמע לפי דברי המחבר שאין מדליק עם שמש את הנרות, אלא שהשמש הוא נר כמו שאר הנרות במנורה, ומדליק אוו כמו שאר הנרות באמצעות דבר אחר. ואמנם בכדי שיהיה היכר שהוא השמש, עליו להניח אותו רחוק קצת משאר הנרות, ולא כתב שצריך שמקומו יהיה גבוה יותר, רק שיהיה רחוק קצת משאר נרות.
וכתב על כך הרמ"א, שבמדינות אלו לא נוהגים להוסיף נר מיוחד בפני עצמו בתוך שאר הנרות ולהדליק אותו יחד עם שאר נרות המנורה כפי החיוב באותו היום, רק מניח אצל הנרות את השמש שעמו הדליק את הנרות, וזה עדיף יותר מאשר להדליק נר מיוחד יחד עם שאר הנרות, כי על ידי ניכר הרבה יותר לרואים שאין השמש חלק ממנין הנרות שמדליקים באותו יום. ובכדי שיהיה היכר שאינו ממנין הנרות, כותב הרמ"א שיש לעשות אותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר. כלומר, לא רק כמו שכתב המחבר שיש להניח אותו במקום רחוק יותר, אלא שיש לעשותו ארוך יותר, וכך אם ירצה להשתמש בפועל באור, יכיר מיד בנר המותר הגבוה יותר, וגם אפשר שנוח יותר להשתמש בו כאשר הוא גבוה יותר, וכן שאין זה לאור שאר הנרות, כי גבוה מהם
וכתבו הפוסקים, שמה שכתב הרמ"א שנוהגים להדליק נר נוסף, הכוונה שאפילו אם יש לאדם נר על השולחן שבו משתמש בכל יום לצורכו (כמובן בזמנם שלא היה אור החשמל), מכל מקום צריך הוא לשמש, מאחר וחוששים שכיון שמדליקים בפנים, אזי אולי ישתמשו בנרות של חנוכה בלא שימת לב. אבל מעיקר הדין – כיון שיש לו נר על שולחנו אינו צריך להדליק נר נוסף. כלומר, הדלקת הנר הנוסף היא רק מחמת המנהג, ולא מעיקר הדין, שהצורך הוא רק כאשר אין אור נוסף זולת הנרות.
וכתבו הפוסקים, שמכל מקום לכתחילה אין להשתמש כנגד כל הנרות יחד, כי אם רק לאור הנוסף או לאור השמש בלבד כשהוא אחד בפני עצמו, כי הרואה יאמר שלצורך עצמו הוא הדליק כולן, כי כן הדרך, שלפעמים אדם מדליק כמה נרות. (מגן אברהם).
ובטורי זהב הקשה שלכאורה עדיין קשה, כי ודאי יש אור גדול יותר כאשר ישנם הרבה נרות, שכאן אין איסור להשתמש לאור הנרות אלא מטעם שלא יהיה היכר שנדלקו לשם חנוכה, או משום ביזוי מצוה, וכאן לא שייך ב' הטעמים, כיון שיש נר של חול אצלם.
ומכל מקום כתב במשנה ברורה, שבנוסף לשמש – טוב שיניח נר נוסף על השולחן שבבית בכדי שישמש לצרכיו, ולא ישתמש לאור השמש לכתחילה. (וכמובן הדגשה זו היתה שייכת בזמנם שלא היה את אור החשמל, מה שאין כן בזמנינו, שישנו את אור החשמל הרי זה כמובן מספיק).
עוד כתב, שאפילו אם ישנם רבים שמדליקים נרות. מכל מקום כיון שכל אחד מניח את נרותיו במקום מיוחד בכדי שיהיה היכר כמבואר בדברי הרמ"א, לכן צריך להניח שמש אצל כל אחד ואחד – אפילו יש נר על השולחן, מחשש שמא ישתמש אצל הנרות.
ואמנם זה היה שייך בזמנם שלא היה את אור החשמל, אך בזמנינו לכאורה אפילו את השמש אין צריך, כי אין היום רגילות להשתמש כלל לאור הנר אלא לאור החשמל בלבד. ומכל מקום כתבו הפוסקים, שמנהג ישראל להדליק את השמש בכל אופן, בפרט שיכול להיות הפסק חשמל, כמבואר בספר הליכות שלמה פרק טז אות יג.
ואמנם אם רבים מדליקים במקום אחד כל אחד במנורה בפני עצמה, לכאורה גם על פי זה אין צריך שכל אחד ידליק בפני עצמו. ומכל מקום כתב בכף החיים תרעג אות לה, שמנהג ישראל שכל אחד שמדליק נרות מניח שמש בפני עצמו, ומנהג ישראל תורה הוא.
העולה מן האמור: ש'מעיקר הדין' לא ברור כלל כיום (שרגילים להשתמש רק לאור חשמל), שצריך בכלל להניח 'שמש' יחד עם הנרות. ומכל מקום מנהג ישראל להניח שמש. ואף אם רבים מדליקים יחד במקום אחד, מכל מקום המנהג שכל אחד מניח שמש בפני עצמו, ומנהג ישראל תורה הוא.
