נושא: הלכה

אכילה לפני תפילת מנחה

האם מותר לאכול לפני תפילת מנחה?

אם מדובר סעודת גדולה כמו סעודת נישואין או מילה, יש להחמיר להתפלל לפני הסעודה, אפילו אם זה סמוך לזמן 'מנחה גדולה'. אולם אם זה סעודה רגילה (של פת), יכול לאכול אף סמוך לזמן 'מנחה קטנה' באם ממנה "שומר" שיזכיר לו להתפלל. אך לטעום פירות וכיוצ"ב, או מזונות עד כביצה – מותר בכל אופן.

מקורות

מבואר ברמ"א סימן רלב סעיף ב: שנהגו להקל כשתי הסברות, דהיינו שסעודה גדולה [נישואין ומילה] מותרת סמוך למנחה גדולה, וסעודה קטנה [של כל אדם] מותרת סמוך למנחה קטנה. ואפשר הטעם משום דעכשיו קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל. מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה להתפלל קודם לכן.

ובסעיף ג: לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר.

ראה שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלב סעיף ב: לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל; ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם העורות), ולא לדין ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה; ואם התחיל באחת מכל אלו, אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור; והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו, אבל אם אין שהות להתפלל אח"כ, צריך להפסיק מיד; ומאימתי התחלת תספורת, משיניח סודר של ספרים על ברכיו; והתחלת מרחץ, משיפשוט לבושו העליון; והתחלת בורסקי, משיקשור בגד בין כתיפיו כדרך הבורסקים; והתחלת דין, אם היו עסוקים בו, משיתחילו בעלי דינים לטעון, ואם לא היו עסוקים בו, משיתעטפו הדיינים, ולדידן משישבו אדעתא לדון; והתחלת אכילה משיטול ידיו. הגה: וי"ח וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם ר"ת); וי"א דאפילו סעודה גדולה סמוך למ"ג שרי (בעל המאור והג"מ פ"ק דשבת); וי"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר"י); ונהגו להקל כשתי הסברות, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה, ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה; ואפשר הטעם משום דעכשיו קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ"ק דשבת), (וע"ל סי' פ"ט); מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה, ואפילו אם התחיל קודם לכן, כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת, צריך לקום ולהתפלל (טור וב"י בשם הפוסקים).

סעיף ג: והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר.

מגן גיבורים אלף המגן סימן רלב ס"ק ה: אפי' סעודה קטנה, כן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ודעימייהו דהלכה כלישנא בתרא ועשה"ג מ"ש בביאור שטה זו בש"ס שם, ועיין מ"ש במהרי"ו בהלכות פסח סי' תל"א ובב"ח שם ובמגן אברהם כאן משם ועיין מ"ש בשה"ג מכל מקום לדינא עיקר כמ"ש מהרי"ו דאין ללמוד המתפלל בביתו אף ברגיל להתפלל בביתו, וכל זה בהגיע זמנו אבל בחצי שעה סמוך לזמנה מותר ללמוד ורק לאכול אסור, מ"א:

מגן גיבורים שלטי גיבורים סימן רלב ס"ק א: ואפילו סעודה קטנה וכו', זהו שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ"ו מתפל' הלכה ה' ו' דפסקו כלישנא בתרא בשבת דף ט' ע"ב דאף בסעודה קטנה ומלאכות קטנות נמי אסור שמא ימשוך ומהטעמי' המבוא' שם הן אמת שיש להבין מה טע' יש לחוש בסעוד' קטנ' סמוך למנח' גדולה הא עדיין לא הגיע עיקר זמנה דעיקר זמן מנחה הוא מנחה קטנה כמבואר ברמב"ם וטור ש"ע כאן וא"כ ניהו דלא מקרי התחיל בהיתר כיון שכבר התחיל זמנה וכדמשמע להו לשון המשנה דמיירי בהתחיל באיסור היינו שהגיע זמנה וכמ"ש התוספות שם ד"ה ואם אבל עכ"פ א"א לקראו התחיל באיסו' ג"כ דאין זה עיקר זמנו דנימא דיקדים תפלתו כיון שאין להתפלל לכתחלה מנחה גדולה ואמאי ניחוש כל כך שמא ימשוך, ועוד הא באמת הרז"ה הקשה הא כל עיקר השקלא וטריא בש"ס שם לא הי' רק משום הך דריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום וכו' הא אי לאו הכי הוי מוקמינן מתניתין כפשטא דסמוך למנחה קטנה הוא וכיון דאנן לא קי"ל בזה כריב"ל ממילא יהי' מותר סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה שלא להפסיק ע"ש שכן הוא דעתו ודעת הרשב"א ז"ל וניהו דמשמע לי' להרי"ף והרמב"ם ז"ל דבהא קי"ל כריב"ל דמפסיק אף בסעודה קטנה ועיין בתוספות שם ד"ה בתספורת אבל על כל פנים קשה ממנ"פ אם צריך להפסיק אז האיך ניחוש שמא ימשוך מזמן מנחה גדולה עד זמן מנחה קטנה ולא יזכור אז דאם יהיה נזכר יצטרך להפסיק סעודתו ואי אין צריך להפסיק א"כ אמאי לא מוקים למתניתין דאם התחילו אין מפסיקין במנחה קטנה לדידן וכקושי' הרז"ה אמנם נראה דזה ודאי דע"כ סובר דמפסיקין מדלא מפרש לה במנחה קטנה ורק דסובר כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו דבסעודה גדולה סמוך למנחה דמפסיק היינו דוקא משהתיר חגורו אבל אם כבר התחיל לאכול אינו מפסיק והוכיח כן מדברי הש"ס דקאמר ולמ"ד חובה מטרחינין לי' והתנן אם התחילו אין מפסיקין ואמר ר"ח משיתיר חגורו ולמה לא מקשה ממשנה עצמה דקתני אין מפסיקין וע"כ דאפשר לפרש מתניתין אם התחילו לאכול ובכה"ג אין מפסיקין משא"כ משיתיר חגורו ע"ש וכיון שכן ממילא ה"ה לשטת הרי"ף וסייעתו אליבא דריב"ל דאף דמפסיקין במנחה קטנה היינו דוקא משיתיר חגורו אבל לא אם כבר התחיל לאכול ולכך שפיר גזרינן שלא יתחיל לאכול במנחה גדולה שמא ימשוך ואז אף אם יזכור בהגיע זמן מנחה קטנה לא יצטרך להפסיק כיון שכבר התחיל לאכול ועי"ז יעבור זמן מנחה ולכך אסור וזה ברור ובזה מיושב ג"כ הא דקשה טובא לדעת הרי"ף ודעימי' דפסקו כאוקימתא בתרייתא מאי מקשה הש"ס שם ולמ"ד חובה מטרחינין לי' והא תפלת המנחה דלכ"ע חובה הוא ותנן אם התחילו אין מפסיקין ומאי קושיא שאני התם בערבית דכבר הגיע זמן תפל' ערבית גמור משא"כ במנחה גדולה אף אם נימא דזה מקרי לא התחיל בהיתר אבל דוחק לומר דיפסיק בשביל חשש זה שמא ימשוך ויעבור זמן תפלה אף כשיזכור אח"כ כי בא זמנה ולפמ"ש א"ש דהוא כל עיקר הטעם דלא יתחיל התם הוא משום דאף אם יזכור אח"כ שבא זמן מנחה קטנה לא יפסיק כיון שכבר התחיל באכילה ופשיטא לי' להמקשה דכשם דהתם אינו מפסיק בהגיע זמן תפלתו לאכילה שהתחיל באיסור אף שזמנה מיעוט דתפלת מנחה קטנה זמנה קצר עד פלג המנחה מכ"ש בערבית דזמנה מרובה כל הלילה דא"צ להפסיק אף בהתיר חגורה וע"ז חידש לו התרצן דאפכא מסתבר' דבזה איכא חשש שמא יפשע משא"כ במנחה ודו"ק ולכאורה יש ראיה מול דעת הרי"ף ודעימי' מהא דאמרו בפסחים דף ק"ז סמוך למנחה גדולה תנן או סמוך למנחה קטנה תנן והרי בתוספות דף צ"ט שם ד"ה לא כתבו דע"כ מיירי שכבר התפלל דאי לא התפלל תפלת המנחה אפילו בשאר ימות השנה נמי אסור וכ"כ בשבת דף ט' ד"ה לא וא"כ האיך אפשר לומר סמוך למנחה גדולה הא ע"כ לא התפלל אז דאינו זמנה א"כ מאי אריא ע"פ הא אף בשאר ימות השנה נמי כיון דעדיין לא התפלל וכבר נתקשה בזה בשו"ת בית יעקב סי' צ"א וע"כ דסעודה קטנה סמוך למנחה גדולה שרי וא"כ שפיר יש לומר דמיירי בסמוך למנחה גדולה ובשאר ימות השנה מות' בסעודה קטנה משא"כ בע"פ וע"ש וי"ט אסור אף סעודה קטנה כדי שיאכל לתאבון, וראינו בתוספות בע"פ שם המרדכי שכתב ליישב קושיות התוס' הנ"ל דמיירי בסעודה קטנה דמותר לאכול קודם שיתפלל והדבר תמוה דא"כ גם בע"פ מהראוי שיהי' מותר סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה וכמו דלא גזרינן שמא ימשוך גבי תפלה בסעודה קטנה כמו כן לענין פסח ג"כ אין לחוש בסעודה קטנה דלא שייך דלמא מימשך ובאמת שהמרדכי שם הקדים סמוך למנחה טעמא מפרש בגמרא כדי שיאכל מצה לתאבון והיינו בסמוך למנחה קטנה ומשום מצה לתאבון ושפיר יש חילוק בין ע"פ לשאר ימות השנה וסובר כשטת הטור בשם ר"י הובא בהגהת רמ"א כאן אבל אכתי יקשה האיך קאמר הש"ס באיבעיא דלמא סמוך למנחה גדולה תנן הא א"א דא"כ מותר בע"פ ג"כ סעודה קטנה ולא שייך דלמא מימשך כמו בתפלה ובזה הן נסתר מחמתו מה שכתבנו לעיל ראי' לשטת התוספות ודעימי' דאכתי יקשה אמאי יהי' אסור בע"פ סמוך למנחה גדולה טפי מתפלה ומיהו אפשר לומר דיש חילוק בין פסח שהוא דאורייתא חיישינן שמא ימשך משא"כ בתפלה דרבנן וכעין דמחלק הש"ס בסוכה דף ל"ח וע' בחק יוסף ובר"י סי' תע"א אבל אכתי קשה לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל, אמנם באמ' הדבר נכון דלכאורה קשה הא דעת הרשב"ם והתוספות בפסחים דף ק' שם ד"ה אין דקי"ל כריב"ח דפוסק בע"פ הלכה כר"י בע"פ ואם כן אף בהתחיל בהיתר היינו קודם שעה עשירית מפסיק וא"כ שפיר איכא נ"מ בין ע"פ דמפסיק משא"כ בתפלה אף בסמוך למנחה קטנה אין מפסיקין אמנם התוספות לשטתייהו דכתבו בשבת שם דקי"ל כאוקימתא קמייתא דסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה אסור אבל סעודה קטנה שרי ואפ"ה בהגיע זמן מנחה קטנה צריך להפסיק וא"כ שפיר הקשו מ"ש ע"פ הא גם בשאר ימות השנה נמי פוסק בסמוך למנחה קטנה אף בסעודה קטנה ובסמוך למנחה גדולה סעודה קטנה הא והא שרי כיון דלא חיישי דלמא מימשך בתפלה וכ"ש בפסח וסעודה גדולה הא והא אסור דפשיטא דאף בע"פ דמספיקין היינו רק מתשע שעות ולמעלה ולא משש ולמעלה ושפיר הקשו אבל לדעת הרי"ף ודעימי' שפיר יש נ"מ בין שאר ימים לע"פ דשם אין מפסיקין והכא מפסיק דלמא אתי לאמשוכי משום דלדידהו דהחשש שמא ימשוך ויש לומר דלא גזרו חז"ל בתפלה דרבנן אף להפסיק בשביל זה משא"כ בפסח דאורייתא שפיר חיישינן שמא ימשוך ומחוייב להפסיק וכמו שהוא באמת לריב"ח ורק אנן קי"ל כשמואל דפורס מפה ומקדש אבל מתניתין אתיא כר"י ודו"ק, והנה הרא"ש כתב ורב אלפס פסק כלישנא בתרא וכו' ועוד דקאמר בגמרא אמתניתין דבמנחה לא שכיחי שכרות ואי אייתי מתניתין בסעודת כל אדם ניחא אבל בסעודה גדולה שכיחי ושכיחי ודבריו תמוהין דא"כ משמע דמסתבר לי' דלרי"ף בסעודה גדולה דשכיחי שכרות מהראוי שיפסוק והא לפי"ז יקשה לרי"ף מאי קאמר הש"ס מאימת התחלת דין הא אין נ"מ בזה כלל כיון דמתניתין מיירי בסעודה קטנה ובגמר דין וכלישנא בתרא וכמו שהקשה הרא"ש שם לעיל מיני' ולא שייך מה שתירץ דנפקא מינה לענין דאין מפסיקין הא לדידי' בגמר דין מפסיקין כמו בסעודה גדולה וכבר נתעורר בזה הב"ח אמנם לפע"ד נראה דזה ודאי דאף בהתחלת דין נמי אין מפסיקין להרי"ף בזה אינו חולק כלל על הפוסקים כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאזיל בשטת הרי"ף רבו כאן והביא הך דמאמתי התחלת דין וכו' וע"כ לענין זה דאין מפסיקין והרא"ש לא הביא ראי' לדע' הרי"ף רק מסעודה דהא הרשב"א כתב דאף לדעת הרז"ה דמותר אף סעודה גדולה והתחלת דין במנחה גדולה ובמנחה קטנה בסעודה קטנה אינו מפסיק כתב דאפשר דסעודה גדולה כסעודת נשואין וכדומה אסור אף במנחה גדולה משום שכרות עיין שם וכיון שכן שפיר מוכח מזה דמתניתין בסעודה קטנה מיירי דבזה לא שכיחי שכרות משא"כ בסעודה גדולה וזהו מצד הסברא וממילא כיון שמוכח דמתניתין מיירי בסעודה קטנה ממילא ה"ה דמיירי גם כן מגמר דין וכלישנא בתרא ואין זה ענין להך דתירץ הרא"ש דהתחלת דין הוא נ"מ לענין דאין מפסיקין דבאמת הדין כן מצד הסברא וגם בסעודה גדולה הי' הדין כן לולא דיש בו חשש בפ"ע משום שכרות וכמ"ש הרשב"א וזה ברור ובאמת שגם הטורי זהב חידש כן מדעתי' דנפשי' ע"ש בס"ק ב' באורך: