אכילה באמצע סעודה כשהולך להתפלל

אדם שהפסיק באמצע סעודתו והלך להתפלל, ורוצה לשתות בבית הכנסת מים או קפה שישנם שם, האם צריך לברך שוב?

אם אכל כבר כזית פת במקום אכילתו, יכול לאכול ולשתות שם כל דבר שהוא בגדר טפל לסעודה, ואינו צריך לחזור ולברך שוב. וכמו בנידון דידן.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קעח סעיף ב: חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה, אם הניחו שם מקצתן חוזרים למקומם וגומרין סעודתן ואינם צריכין לברך שנייה; ואם לא הניחו שם אדם, כשהם יוצאים צריכים ברכה למפרע, וכשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחלה; וכן אם היו מסובין לשתות או לאכול פירות, שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך שנית על מה שהוא צריך לאכול. והמשנה מקומו מפנה לפנה בבית א', אינו צריך לחזור ולברך; אכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה, צריך לברך. הגה: ויש חולקים בכל מה שכתוב בסי' זה, רק סוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת, ולכן אם שינה מקומו למקום אחר א"צ לברך אלא לפני מה שרוצה לאכול, אבל לא על מה שכבר אכל; (תוס' ורשב"ם והרא"ש ומרדכי פרק ע"פ וטור) ודוקא שלא הניח מקצת חברים בסעודה ואכל מדברים שאינן צריכין ברכה במקומם, אבל אם הניח מקצת חברים או אפילו לא הניח ואכל דברים שצריכין ברכה במקומם, אפי' מה שרוצה לאכול אחר כך א"צ לברך (סמ"ק וא"ז); ולכן מי שפסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראו חברו לדבר עמו אפי' לפתח ביתו או למקום אחר, כשחוזר לסעודה א"צ לברך כלל, דהא פת צריך ברכה במקומו לכולי עלמא; מיהו אם הסיח דעתו כשחוזר, ודאי צריך לברך על מה שרוצה לאכול אח"כ (ב"י ורשב"א). ואין חילוק בין חזר למקום שאכל כבר ובין סיים סעודתו במקום אחר (רמב"ם פ"ד ור"ן). וכן נוהגין במדינות אלו, מ"מ לכתחלה לא יעקר ממקומו בלא ברכה, דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול (הר"ר מנוח ור"ן); מיהו לצורך מצוה עוברת, כגון שהגיע זמן תפלה, מותר (כל בו הל' פסח) ועיין סי' קפ"ד.

ביאור הלכה סימן קעח סעיף ב ד"ה * ואכל דברים שצריכין ברכה וכו' – היינו שמתחלה אכל דברים הצריכים ברכה במקומן אבל במקום שהלך עתה בתוך הסעודה אפי' שתה יין [ומיירי שבירך מתחלה על היין בסעודת הפת] או מים א"צ לברך דהא ע"כ צריך לחזור לקביעותו הראשון והוי כעומד באמצע הסעודה [מ"א בשם תוס' וש"א]:

משנה ברורה סימן קעח ס"ק כח: ואכל דברים וכו' – כתב במ"א סימן ר"י דוקא כשאכל כזית דאם אכל רק פחות מכזית פת קודם שיצא דינו כמו פירות דהא א"צ לברך אחריו וממילא מיד שיצא לחוץ צריך ברכה ראשונה אף שחזר למקומו וע"כ צריך ליזהר לכתחלה שלא לצאת ממקומו אף מחדר לחדר [היכי שאין רואה מקומו] קודם שיאכל כזית:

מגן אברהם סימן קעח ס"ק ו: דברים שצריכין. ואז אפי' הלך למקום אחר בתוך הסעודה ושתה יין או מים אינו צריך לברך דלקבעי' קמא הדר. (ב"י תוס'):

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קעח ס"ק ו: דברים. עיין מ"א. דלרב חסדא כל שאכל כזית פת שצריך ברכה במקומו, אפילו הלך למקום אחר ושתה מים שם אין צריך ברכה, אפילו מים ובמקום אחר:

מחצית השקל אורח חיים סימן קעח ס"ק ו: דברים כו'. ב"י תוספות. פסחים דף ק"א ע"ב סוף ד"ה אלא כו'. וצריך לומר דהוי סלקא דעתך כיון שאין לשתיית מים קביעות, דהא אין צריך ברכה לאחריהם במקומן, וכן יין לחד מאן דאמר בסעיף ה', אף שבמקום ראשון אכל פת דהוי קביעות, ליכא למימר על יין או מים לקבעא קמא קהדר, קא משמע לן:

מגן גיבורים אלף המגן סימן קעח ס"ק יא: דברים שצריכין ברכה. ואז אפילו הלך למקום אחר בתוך הסעודה ושתה יין או מים א"צ לברך דלקבעי' קמא הדר, ב"י בשם התוס', מ"א, והוא בתוס' פסחים ד"ה אלא שכתבו דלכל הפירושים וכו' וכוונתם דכיון דבאמצע הסעודה הוא אין חילוק במה שישתה שם דפת ודאי קובע:

עטרת צבי אורח חיים סימן קעח ס"ק ח: דהא פת צריך ברכה במקומו לכולי עלמא. לכן אם שינה מקומו לבית אחר לסעוד אין צריך לברך, דעל קביעות הראשון הלך, דהא אם לא היה אוכל כאן היה צריך לחזור למקומו ולברך, הוי כאילו עדיין הוא במקומו וגומר סעודתו שם:

מגן גיבורים אלף המגן סימן קעח ס"ק יד: דהא פת צריך ברכ'. וודקא שאכל כשיעו' שחייב לברך בהמ"ז אבל אם לא אכל רק פחות מכזית והלך לחוץ ואח"כ חזר למקומו, צריך לברך אף בפת, מ"א סי' ר"י ס"ק א', ואם מצטרף אם חזר ואכל פחות מכשיעור לענין שלא יצטרך לברך אח"כ כשחזר ע"ש במ"א ויבואר אי"ה שם ובשה"ג הארכנו בדין זה ע"ש:

וראה סדר ברכת הנהנין פרק ט סעיף יד: דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם הואיל והוא צריך לחזור למקומו אין עמידתו גמר סעודתו, לפיכך כשחוזר ואוכל ושותה אפילו במקום אחר, על דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל ושותה, לסיים סעודתו, ואין צריך לומר כשחוזר למקומו. ואין צריך לברך בתחלה אפילו לא הניח מקצת חברים בבית זה, והוא שאכל כבר כזית.