תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון הפרטים הבאים: א) מהו איסור חדש? ב) האם הוא נוהג גם בחוץ לארץ? ג) האם הוא נוהג גם בתבואה שנקנית מגוי? ד) האם זה רק כאשר יודע בוודאות שתבואה זו היא מחדש, או גם בספק?
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך סימן תפט סעיף י', שם כתב המחבר שאסור לאכול מתבואה חדשה גם בזמן הזה שאין בית המקדש, כל יום שבעה עשר בניסן עד תחילת ליל שמונה עשר בניסן בחוץ לארץ, ועד תחילת ליל שבעה עשר בניסן בארץ ישראל.
ותבואה חדשה היא כל תבואה שהשרישה לאחר ששה עשר בניסן, שהוא זמן הקרבת העומר, שאם התבואה השרישה לפני העומר, אזי הקרבת העומר תתיר את התבואה. כמו כן איסור חדש נוהג אלא בחמשת מיני דגן בלבד.
והטעם הוא ממה שכתוב – ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, בכל מושבותיכם, ומשמע שמכך שדין זה נוהג גם בחוץ לארץ, ונוהג האיסור עד עצם היום הזה, שהוא עד ששה עשר בניסן יום הקרבת העומר, ובחוץ לארץ משום ספיקא דיומא מחמירים לאסור עוד יום נוסף, את שבעה עשר בניסן – עד ליל שמונה עשר.
וכתב הרמ"א בסימן רצג, שיש להתיר חדש בחוץ לארץ, משום שזהו ספק ספיקא, ספק אחד שמא התבואה בכלל משנה שעברה, ואפילו אם תאמר שהיא משנה הזו, שמא נשרשה לפני העומר, בפרט כאשר רגילים במקום זה להביא תבואה ממקומות אחרים שהשרישו לפני העומר, שאזי אפילו אם במקום זה התבואה השרישה לאחר העומר, מכל מקום שמא התבואה היא מאותו המקום שהשריש לפני העומר ומותרת, ורק כאשר יודעים בוודאות שהתבואה היא משנה זו והשרישה לאחר העומר אזי היא אסורה אבל בכל ספק יש להתיר.
וכתבו הפוסקים שמנהג העולם להקל באיסור חדש, אפילו במה שיודעים בוודאות שהשריש לאחר העומר, מפני שקשה להיזהר בזה, ויש שלימדו זכות שסומכים על מקצת הראשונים הסוברים שחדש בחוץ לארץ הוא רק מדברי סופרים – שגזרו משום איסור חדש שבארץ ישראל (משנה ברורה).
כמו כן יש לימוד זכות נוסף, שסוברים הם שלמרות שישנו איסור חדש בחוץ לארץ הוא רק בתבואה של יהודי ולא בתבואה שנלקחה מגוי. אך לפי לימוד זכות זו יש להיזהר בתבואה של ישראל שהשרישה לאחר העומר שיש בה איסור חדש (שם).
אמנם כתבו הפוסקים שלמרות שישנם מקילים ויש עליהם לימוד זכות ואין לנו למחות בהם, מכל מקום כל בעל נפש יחמיר באיסור חדש בחוץ לארץ בין בתבואה של יהודי בין בתבואה של גוי וכן בכל שאר דברים ככל אשר יוכל להחמיר ולצאת מאיסור חדש (אפילו אם לא בכל דבר ממש, כמו אם קשה לו לאסור כל הכלים שבלעו מאיסור חדש באפיה או בישול, רק שמכל מקום לאחר עשרים וארבע שעות שהוא נותן טעם לפגם אין להחמיר ויש לסמוך על המקילים כמבואר בשער הציון) – ראוי ונכון הוא מאחר ולרוב הראשונים הוא איסור תורה אף בחוץ לארץ, וספק תורה לחומרא.
ומנהג הבעל שם טוב ותלמידיו להקל כשיטת הבית חדש באיסור חדש מתבואת נוכרי בחוץ לארץ, ולא החמירו בזה. אמנם מובא בספר תשובות והנהגות חלק א' סימן תרנה, שמה שהקילו הוא דוקא בהיותם במדינות פולין ורוסיא בזמניהם, שהיה קשה מאוד להשיג תבואות של ישן, אבל בימינו שאין טרחא כלל להשיג תבואה ללא איסור חדש, מאחר וישנה הרבה תבואה ממקומות שהזריעה נעשית בתחילת החורף, וודאי שאין להקל כלל ואין להיכנס לחששות וספקות. [אך צריך עיון דעה זו,כי קשה לומר שהבעל שם טוב ותלמידיו הקלו בזה רק מפני שהיה קשה להשיג, וודאי היה להם טעם נוסף בזה, כידוע לכל הלומדים ומכירים מסירות נפשם של תלמידי הבעל שם טוב על קוצו של יו"ד.]
עוד כתבו הפוסקים, שאף המקילים באיסור חדש, מכל מקום בהכנת מצות מצוה וכיוצא בזה לא יקחו מתבואה חדשה, כיון שלרבים מהפוסקים אסור הדבר ויש לחשוש למצוה הבאה בעבירה רק יקחו מתבואה ישנה, ורק בשעת הדחק שאין מוצאים תבואה אחרת יש לסמוך ולהקל כמבואר בשדי חמש מערכת חמץ ומצה סימן י' אות טז.
העולה מן האמור: שיש מקילים כיום באיסור חדש בחוץ לארץ בכל אופן, ואין למחות בהם.
אך לכתחילה וודאי ראוי ונכון לכל בעל נפש, לבדוק ולצאת מחשש איסור חדש בכל אופן שהוא. ואם ביכולת לברר אצל המבינים בתחום אם רוב התבואה הגדלה באיזור זה, או המיובאת לאיזור זה, הוא מתבואה שנשרשת לפני זמן האיסור, יהיה מותר.
אמנם במקום של ספק, וקשה עליו לברר האם התבואה חדשה, יכול להקל מטעם 'ספק ספיקא'.
רק במקרה ולפי הבירור נתברר שיש חשש חדש בתבואה של ישראל, יש להחמיר לרוב הפוסקים. וזה בחוץ לארץ חשש רחוק ונדיר. או למחמירים אף בתבואת נוכרי. ישתדלו להשיג ממקום אחר שאין בו חשש.
ומנהג הבעל שם טוב להקל בתבואה חדשה של גויים. [ויש אומרים שמכל מקום אם בנקל להשיג תבואה ישנה, או לפחות תבואה של ספק איסור, יעשה כן. ובפרט לצורך מצוה כמו לאפית מצה.]
