בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו איסור גילוי במשקה ומה טעמו. ב) האם יש הבדל בין אם מדובר במשקה של רשות למשקה של מצווה.
ראשית יש להביא את דברי השולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעב סעיף א, שאין מקדשים על יין שריחו רע, למרות שריחו וטעמו עדיין כמו יין, וכמו כן לא מקדשים על יין מגולה אפילו בזמן הזה שלא מקפידים על גילוי.
והטעם כתב במגן אברהם, שזהו משום הפסוק – הקריבהו נא לפחתך, שלא יביאו יין כזה למישהו חשוב, וכמו כן אין להשתמש בו לדבר מצוה. ואולם מוסיף שם, שאפשר שאם עמד היין מגולה שעה מועטת, אזי אין להקפיד, ובפרט במדינות אלו שאין היין מצוי כל כך, וגם הפחות והסגנים החשובים לא מקפידים על כך בדיעבד, אלא אם כן נדף ריחו וטעמו מחמת זה.
עוד הביא בטעם הדבר שמקפידים גם בזמן הזה בעטרת צבי שם, שהטעם הוא משום מיאוס, ועל כן אין לחלק בין מקום שמצויים נחשים לבין מקום שלא מצויים שם, כי לצורך מצוה יש להקפיד מכל מקום. כי מה שכיום לא מקפידים על גילוי, הוא משום שאין מצויים אצלנו נחשים, ולכן מכל מקום אסור לצורך מצוה משום הקריבהו נא לפחתך.
ובמשנה ברורה הביא מה שכתב החיי אדם, שזהו דוקא במקום שהיין ביוקר שלא מקפידים כל כך בגילוי מועט, אבל המקדש על השכר שהוא מצוי בזול, אזי יהיה זהיר בזה, ונראה שאם אין לו שכר אחר, אזי אין להקפיד בדיעבד גם בשכר כמו ביין.
נמצא לפי האמור שישנם שתי חששות ביין מגולה כיום שאין נחשים מצויים – לצורך קידוש: א. שכאשר היין מגולה מתנדף ממנו טעמו וריחו. ב. משום לכלוך ואבק שנופל לתוכו, ופעמים אף זבובים וחרקים. ואף אם יוציא אותם, מכל מקום לאנשים מכובדים וחשובים לא יגישו יין זה, ולכן יש בו משום 'הקריבהו נא לפחתך'.
ועל כן כתבו הפוסקים, שאין לנו אלא לפי הנראה במציאות, כי יש יינות שאף אם יהיה הבקבוק פתוח ללא פקק במשך ימים רבים, לא יתנדף ממנו הטעם והריח, עקב כימיקלים שונים הניתנים בזמננו ביינות העשויים לשפר ולשמר את טעמו וריחו, ולענין חשש לכלוך ואבק וחרקים, הרי תלוי לפי מקום האחסון ולפי הסביבה וכדומה. כמבואר בשאלות ותשובות שבט הקהתי חלק א' סימן קיא.
ואמנם יש שכתבו שראוי ונכון מאד שלא יהיה היין מגולה אפילו לא לשעה מועטת, וכפי שמבואר במנחת שבת בסימן עז אות יח בשם התורת חיים, שנתן טעם על מה שאין מקדשים על יין מגולה על פי סוד, לפי ששבת רומז על יום שכולו שבת לעולם הבא, והיין שמקדשים עליו רמז ליין המשומר ויין העליון, לכן אין מקדשים על יין מגולה ולא על יין שריחו רע, כי יין קידוש רמז לשכר העולם הבא שכולו טוב.
אך מובא בעיקר הדין בהלכה שבשיעור שעה מועטת אין להקפיד, וכתבו הפוסקים שמסתבר שעד לערך שש שעות, או כשלא עבר עליו לילה שלם כשהוא מגולה, אפשר להקל לקדש עליו. ואף אם היה מגולה זמן רב יותר אם היה בארון או במקרר, או בכל אופן של אחסון אשר אין חשש שנדף טעמו וריחו ואין חשש של אבק ולכלוך וכדומה, המקל יש לו על מי לסמוך, ובפרט כשאין לו יין אחר. כמבואר בערוך השולחן אות ה'.
העולה מן האמור: מעיקר הדין יין מגולה אין לקדש ולהבדיל עליו, וזמן הגילוי הוא כל שעברו עליו כשש שעות. (אמנם במקרה שלא נדף מהיין ריחו וטעמו, וכן במקרה ששהה במקום שאין חשש שנפל לתוכו לכלוך וכיוצא בזה גם אם היה מגולה זמן מרובה). ואמנם המהדר שלא לקדש ולהבדיל על יין שהיה גלוי אפילו מעט יהדר לעצמו. (ואינו צריך לשפוך את היין רק ישתה אותו בסעודה וכדומה).
