בתחילה יש לנו לברר את מקורו של הדין והסיבה שצריכים להדליק את הנר מ'נר ששבת' דווקא, ולאחרי זה נוכל לראות האם בדיעבד יהיה ניתן לברך גם על נר שלא שבת.
ודבר ראשון יש לנו להביא את מקורו ויסודו של דין, כפי שהוא מבואר בשולחן ערוך שכותב בעניין זה שמברכים על האור; ואין מברכים במוצאי יוה"כ על האור שהוציאו עתה מן האבנים; ויש אומרים שמברכים עליו מעמוד ראשון ואילך.
ובסעיפים שלאחרי מכן מבאר שישראל שהדליק מעובד כוכבים אין מברכים עליו במוצאי יה"כ, אף על פי שבמוצאי שבת מברכין עליו, שאין מברכים במוצאי יה"כ אלא על האור ששבת מבע"י ממש, או על האור שהודלק ממנו; וכן נהגו להדליק מעששיות של בית הכנסת, ומיהו אפילו אם הודלק ביום הכיפורים, אם הודלק בהיתר כגון לחולה, יכולים לברך עליו.
הגה: י"א להבדיל על נר של בית הכנסת (המגיד פכ"ט ואבודרהם וא"ז); ויש אומרים שאין להבדיל עליו אלא מדליקין נר אחד ממנו; והנכון להבדיל על שניהן ביחד, דהיינו להדליק נר אחד מנר בית הכנסת, ולא יבדיל על נר עצמו של בית הכנסת לחוד (מהרי"ל); ושאר דיני נר, ע"ל סי' רצ"ח. ואוכלים ושמחים במוצאי יום הכיפורים, דהוי קצת יום טוב (טור מהרי"ו וא"ז).
ויש מחמירים לעשות שני ימים י"כ, ויש לזה התרה; ואין לנהוג בחומרא זו, משום דיש לחוש שיבא לידי סכנה (אור זרוע). מי שמתענה תענית חלום למחרת י"כ, אין צריך להתענות כל ימיו (מנהגים). אין אומרים תחנות ולא צו"ץ מיום כפור עד סוכות, והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי י"כ בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה (מהרי"ל ומנהגים והג"מ פ"ב דברכות מהרי"ו).
ובמשנה ברורה, מבאר את מקורות הדין וטעמם, שהסיבה שמברכים על האור הוא לפי שפסקה הנאתו בו ביום שכל היום לא היו יכולין להשתמש בו ועכשיו הותר לו.
והסיבה שלא מברכים על אור שהוציאו אותו עתה מן האבנים, וה"ה כשהוציאו מן עצי גפרית [שקורין שוועבעליך] וכל כה"ג, ומה שנשתנה יוה"כ משבת הוא משום דטעם שמברכין על האור במו"ש שאינו אלא לזכר שנברא האור במוצ"ש שאדם הראשון הקיש האבנים במוצ"ש זה בזה והוציא מהן אש לכך מותר לברך על אש כזה ממה שהוציאוהו עתה, אבל במוצאי יוה"כ מה שמברכין על האור הוא להורות שיום זה היה קדוש משאר ימים טובים ונאסר להבעיר בו אש ועתה הותר והוי האש דבר חידוש ומברכין עליו.
וזה לא שייך אלא באור ששבת ר"ל שהיה בעולם ביוה"כ בשעת שביתה ופסקה הנאתה ממנה בו ביום ועכשיו הותר לו משא"כ באור זה שלא היה מעולם ביוה"כ אכן אם חל יוה"כ בשבת מותר מדינא לברך במוצאי שבת על אור זה אכן מנהג העולם להחמיר ועכ"פ בנר שהדליקו מן האור ההוא בוודאי יש להקל.
ומובאים הדברים בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרכד, ולהלן יובאו עיקרי הדברים, בתחילה מקדים ומבאר ש – ישראל שהדליק מגוי במוצאי יום הכיפורים אין מברכין עליו מפני שאורו של גוי נעשה בו מלאכה שהודלק ביום הכיפורים ואף על פי שבמוצאי שבת מברכין עליו לפי שהוא מברך על תוספת שלהבת של היתר שנתוסף בנרו של ישראל מכל מקום במוצאי יום הכיפורים אין מברך עליו לפי שתוספת שלהבת זו היא נולדה עכשיו ודומה לאור היוצא מן האבנים במוצאי יום כיפור שאין מברכין עליו ולא על האור שהודלק ממנו אלא על האור שדלק מערב יום כיפור או על האור שהודלק ממנו ולכן נוהגין להדליק נר להבדלה מעששיות של בית הכנסת שדלקו מערב יום כיפור.
ומביא, ומכל מקום אפילו אור שהודלק ביום כיפור עצמו אם הודלק בהיתר כגון לחולה יכולים לברך עליו במוצאי יום הכיפורים כמו שמברכין עליו במוצאי שבת כמ"ש בסי' רח"צ.
ולפי כל זה מובן לעניין הלכה למעשה שאין אפשרות לברך במוצאי יוהכ"פ 'בורא מאורי האש' על נר שהדליקוהו עתה, אלא רק על 'נר ששבת' בכל יוהכ"פ. ולכן באם אינו יכול להשיג 'נר נשמה', יכול למלאות כלי עם הרבה שמן (איזה שמן שיהיה, רק שלא יהיה עם ריח רע), וליתן בו 'צמר גפן' בקצה הכלי, ויניחו כך שידלוק כל יוהכ"פ.
