בכל עניין זה יש לדון מכמה וכמה פנים. ומהם, האם בכלל אותם יהודים שלא שומרים תורה ומצוות לע"ע, הם בגדר מי שעליו נאמר "אפיקורס" "כופר בתורה", או שבכלל הם בגדר "אנוס", כי רובם ככולם נאנסו על ידי חינוך לא טוב, צרות הגלות וכו'.
ובכל עניין זה האריכו רבות הפוסקים האחרונים בדורות אלו, וכבר העלו מסקנתם בכמה וכמה מקומות – שכל היהודים בדורנו זה האחרון הם בגדר "תינוקות שנשבו" לידי העכו"ם, וע"כ חובה ומצווה להציל אותם, לסייע להם, וניתן לצרפם למניין ככל ישראל. וראה בארוכה בשיחתו של הרבי מה"מ ש"פ ויחי תנש"א, ובעוד שיחות מיוחדות שנלקטו בספר "מעלתן של ישראל" (הוצאת "ממש").
ובשיחות אלו האריך הרבי רבות, שכל זה במיוחד הוא בדורותינו אלו, שכל יהודי ויהודי הוא "אוד מוצל מאש", וכל יהודי הוא בן יקר לקב"ה שנשאר אחרי כל הצרות וההשמדות שעברו עלם ישראל במשך כל הדורות, ולכן ברור ומובן שכל אחד הוא חביב אצל הקב"ה, וצריך לקרבו ולחברו אליו.
עניין נוסף בכל זה, הוא ההלכה שישנה בשו"ע, חושן משפט (בשו"ע אדה"ז הובא זה בהלכות שמירת גוף ונפש) ששם מובא הלכה ידועה אודות אלו "שמורידין ולא מעלין". היינו שישנם כאלו שכ"כ כפרו בתורה ובמשה רבינו, שמותר להורגם, וכמובן וגם פשוט שאין לסייע להם כלל.
וכך מובא שם (שו"ע אדה"ז הלכות שמירת גוף ונפש הלכה י):
"וכל זה במומר לתיאבון אבל מי שעבר עבירה להכעיס אפילו פעם אחת כגון שהיו לפניו איסור והיתר שוין בטעמן והניח ההיתר ואכל האיסור להכעיס הרי זה מין והמינים מישראל והאפיקורסים מישראל והם שכופרים בתורה ובנבואה וישראל שהמיר לעבודה זרה אפילו לתיאבון אם לא היה אנוס או שיכול לברוח ואינו בורח מצוה להרגן אם יש בידו כח להרגן בפרהסיא הורג ואם לאו יבא עליהם בעלילות עד שיסבב להם המיתה ולא בטלו דיני נפשות בזמן הזה אלא בבית דין אבל אלו מיתתם בכל אדם וכל הקודם זכה:"
ובהלכה זו ישנו משא שלם מהרבי מה"מ, ע"פ שאלה ששאלו את הרבי הריי"צ בהזדמנות מסויימת, על הנהגתו שלו שמקרב גם את אלו שנכללו בסימן זה ש"מורידין ולא מעלין", ומזה נלמד הוראה ברורה בכל עניין זה. ומובאים הדברים בריבוי שיחות ומכתבים של הרבי, ולהלן יובא אחד מהם, והוא שיחת חג הפורים תשי"ב.
ומספר הרבי שם כך: "ספרתי כמה פעמים שכאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר ביקר בווינא נטפלו אליו יהודים מהקהילה החרדית ("די פרומע געמיינדע", שהיתה נקראת "די געמיינדע פון שיף שוהל") שיש להם טענות על הנהגתו: ישנו סימן בשולחן-ערוך – טענו הם – שיש בו פס"ד אודות אלה ש"לא מעלין ולא מורידין", ויתירה מזה, "מורידין ולא מעלין", ח"ו, וכיון שכן – טענו הם – למה צריכים להחמיר יותר מהשו"ע ("וואס דארף מען זיין פרימער פון דעם שו"ע") ולהתעסק בהצלתם של יהודים כאלה שהם בגדר ד"לא מעלין ולא מורידין", ועאכו"כ להתעסק בהצלתם של יהודים כאלה שהם בגדר ד"מורידין ולא מעלין"?!…
– בשעת מעשה לא השיב להם כ"ק מו"ח אדמו"ר מאומה, אבל בנוגע לפועל, המשיך להתנהג ע"פ שיטתו, שגם אלה שהם בגדר ד"לא מעלין ולא מורידין", ואפילו אלה ש"מורידין ולא מעלין" – צריך לידע שזהו רק בנוגע ללימוד הדין בשו"ע, חלק בתורה, אבל בנוגע אלינו בשייכות לעבודה בפועל, צריכים להשתדל בהצלת כל אחד ואחד מישראל!
וכדברי הגמרא "יתמו חטאים (דייקא) ולא חוטאים" ח"ו, ובמילא, כל זמן שהם (החוטאים) נמצאים בעולם – אפילו אם הם מאלה שנאמר עליהם "מורידין ולא מעלין" ח"ו – יכולים וצריכים להציל אותם, וכאשר מצילים אותם, אזי אין לך "להוציא יקר מזולל" גדול מזה!"
וכפי שראינו אנו, בדורנו זה, כמה וכמה מקרים וסיפורים שבאו אל הרבי מה"מ אנשים שהיו בגדר ההלכתי הזה, והרבי השתדל לקרבם ולחברם לקב"ה. ובתור חסידים ומקושרים לנשיא הדור שבכל דור, הרי ברור הדבר שכן הוא התפקיד על כל אחד ואחד מאיתנו, לנהוג במנהג רבותינו, שהוא בעצם מנהגו של הדור כולו, כי "נשיא הדור הוא ככל הדור, הנשיא הוא הכל".
וממשיך הרבי שם באותה השיחה: "וע"ד הפתגם שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם אביו, שכאשר דיבר אודות מאמר הגמרא "כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו", פנה (כ"ק אדנ"ע) אליו (אל בנו) ואמר: תאר לעצמך עד כמה גדולה הרחמנות על מי שהתורה אומרת שאסור לרחם עליו!
כלומר: מאמר זה (ש"אסור לרחם עליו") גופא ניצל כ"ק אדנ"ע בשביל לעורר רחמים ממקום עמוק יותר.
ועד"ז בנדו"ד – שאפילו בנוגע לאלה ש"מורידין ולא מעלין" רח"ל, מנצלים מעמד ומצב זה גופא לעורר רחמים עליהם ממקום עליון ביותר, ולהציל גם אותם, וכיון שהם נמצאים בעומק תחת, אזי מושכים ומעלים אותם מיד ("שלעפט מען זיי גלייך ארויף") לעומק רום!"
היינו שישנם כאלו שע"פ הלכה אסור לרחם עליהם, אבל עליהם דווקא אמר הרבי הרש"ב, שיש לרחם עליהם ביותר וביותר, כי הרחמנות עליהם היא גדולה עד מאוד, ועד"ז הוא גם בנוגע לאלו שנפסק עליהם אותו פסק הלכה הנ"ל בשולחן ערוך.
בטעמו של דבר, מסביר הרבי באותה השיחה כמה עניינים. בתחילה מסביר הרבי שסימן זה בא בשולחן ערוך עצמו בחלק האחרון – חושן משפט – ובזה גופא בסופו, ומזה נלמד שתחילה מתחילים בהלכות הראשונות, וצריכים לאחוז בה כמו שצריך ואז ניתן לחשוב על כל העניין..
עובדה נוספת מעניינת שמציין הרבי, שאת קטע זה השמיטה הצזנורה, והסיבה האמיתית לזה, מסביר הרבי, מאחר שישנו העלם והסתר כ"כ גדול של חושך הגלות, ויהיה מי שינצל עניין זה למעשה בפועל, הרי משמים סידרו שגוי ישמיט הלכה זו.
ובלשונו:
"כיון שהעלם והסתר הגלות התגבר ביותר עד כדי כך שקיימת אפשרות לעשות שימוש בסימן הנ"ל בשו"ע [לא רק בתור לימוד חלק בתורה, שהרי, בתור לימוד התורה ה"ז חלק בתורה כמו "שמע ישראל" ושאר עניני התורה, אלא גם] בנוגע לקיום הדברים בפועל ממש.. לכן, סיבבו מלמעלה שיבוא גוי, שאינו בעל-בחירה, וישמיט חלק מהתורה, רחמנא ליצלן, כדי שלא יהיו כאלה שיטעו להתנהג בהתאם לכך – ביחס ליהודי אחר – בפועל ממש!"
ומסיים שם הרבי באותה השיחה:
"צריכים ללמוד מהנהגתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, כאמור, שכאשר באו אליו בטענות על כך שמתעסק גם בהצלתם של יהודים כאלה שאודותם מדובר בסימן הנ"ל, הקשיב ושמע את טענתם וקושייתם, ובנוגע לפועל המשיך בדרך שלו, דרך החסידות – לעזור לכל אחד ואחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו."
