אחריות הנהלת ביה"ס על ציוד המורים

ראה בשולחן ערוך חושן משפט הלכות פקדון סימן רצא סעיף א: שומר חנם פטור בשבועה מגניבה ואבידה, ואינו חייב לשלם כי אם בפשיעה.

ובנתיבות המשפט ביאורים סימן רצא ס"ק א: ואינו חייב לשלם. וכל השומרין מחויבין לשלם כפי שויין בשעת הפשיעה. ועיין קצוה"ח [סק"א] שהביא דברי הרמב"ן והריטב"א מה שכתבו לחלק בין גזלן דמשלם כשעת הגזילה ובין שומר דמשלם כשעת הפשיעה, ותמה עלייהו. וכתב הוא הטעם, דאפילו למ"ד דשואל משעת משיכה נתחייב, היינו כמ"ש הריטב"א דמשתעבדי נכסי למפרע אבל מ"מ לא חל חיובא עליו למפרע וכו', ע"ש. ונראה דטעם זה אינו מועיל רק לענין זולא, אבל לענין אם נתיקר קשה, דמהיכא תיתי יהיה שומר גרע מגזלן דמשלם כיוקרא דהשתא באיתבר ממילא, וע"ז טרחו הרמב"ן והריטב"א לתרץ. ולפענ"ד נראה לתרץ בפשיטות, דהא התוס' בב"ק דף נ"ו [ע"ב] בד"ה פשיטא, כתבו דגזלן לאו שומר הוא דהא בהרקיבו מקצתן פטור, ע"ש, ואינו חייב רק בשינוי כיון דקני ליה ואי אפשר להשיב כאשר גזל, ודמים בעי שלומי מקרא דאשר גזל [ויקרא ה' כ"ג], וא"כ אי אפשר לחייביה על האונס מטעם שומר רק מטעם שגזלה ואשעת גזילה קא מחייבת ליה, ולכך אינו משלם כיוקרא דהשתא רק כשעת גזילה, משא"כ בשומר דבכך התחייב עצמו לשלם כשעת פשיעה דהא אשעת פשיעה מחייבינן ליה.

ובש"ך חושן משפט סימן רצא ס"ק ג: כ"א בפשיעה כו'. ואם נגנבה או נאבדה מחמת שפשע בשמירתו ג"כ חייב עכ"ל סמ"ע ואפי' נאנס כדלקמן ס"ו:

ובשולחן ערוך חושן משפט הלכות פקדון סימן רצא סעיף ב: שומר חנם הוא שהפקיד אצלו כסף או כלים או בהמה או כל דבר לשמור והוא קבל עליו לשומרו. ואפילו לא קבל בפירוש, אלא שאמר לו: הנח לפני, הוא שומר חנם. אבל אם אמר לו: הנח לפניך, או: הנח, סתם, ( או שאמר לו: הרי הבית לפניך) (רמב"ם פ"ב מה' שכירות וטור), אפי' שומר חנם לא הוי ואינו חייב שבועה כלל, אבל מחרים על מי שלקח פקדון שלו ולא יחזירנו לבעליו. ומכל מקום מי שהיה מהלך בדרך וא"ל חבירו: הולך עמך אלו המנעלים, ואמר לו: הניחם כאן על החמור, והניחם שם ולא קבלם הנפקד בידו אלא כמו שהניחם המפקיד על החמור כך הוליכם ולא קשרם והלך לו מן הצד להסך רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלים, הוי שומר חנם והוה ליה פושע וחייב לשלם. הגה: דלא אמרינן דאם אמר: הנח, סתם, לא הוי שומר חנם, אלא במקום המשתמר, אבל בדרך וכיוצא בו ודאי קבל עליו שמירה (טור בשם תשובת הרא"ש). ויש חולקין וסבירא להו דאפילו במקום שאינו משתמר לא הוי שומר חנם, עד שיאמר: הנח לפני. (מרדכי פרק האומנין ודעת עצמו מגמרא דפרק האומנין אליבא דחכמים).

ובש"ך חושן משפט סימן רצא ס"ק ד: אלא שאמר הנח לפני הוא ש"ח. ואם קבל שכר הוי ש"ש בלשון זה שאמר הנח לפני כן משמע בש"ס פ' האומנין (דף פ"א ע"ב) וכן הוא בתוס' פ' השואל דף צ"ט סוף ע"א ובהרא"ש שם ולדברי הסברא האחרונה דלקמן ס"ה כתב המ"מ בשם הרשב"א וראב"ד דכאן הניח לפניו בסמטא ובתוך ד' אמותיו וכ"כ הנ"י בשמם והא דלא פירשו כפשוטו דאיירי כאן בחצרו של שומר משום דבש"ס פרק האומנין משמע דאיירי בשוק ע"כ פירשו דשוק ר"ל סימטא עוד כתבו המ"מ ונ"י שם דמיירי בבהמה וא"ל הכישה במקל והיא תבוא כו' ותירוץ זה אינו אליבא דהילכתא כדלקמן סי' ש"מ ס"ז ועמ"ש שם ע' בתשו' ן' לב ס"א כלל י"ז ר"ס צ"ו:

ובקצות החושן סימן רצא ס"ק ב: אבל אם אמר לו הנח לפניך. ומשום דלא קיבל עליו שמירה אפילו שומר חנם לא הוי ומש"ה פטור נמי מדין שבועה, דלא רמי רחמנא שבועה אלא בשומרין וזה אינו שומר. ומיהו כתב הרמב"ם פ"ב משכירות (הי"א) ז"ל, טען שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך וכו' נשבע היסת כו' וכולל בשבועתו שלא שלח בהן יד וכו', וכתבו בשו"ע סימן רצ"ו סעיף ז', ומשמע דבשליחות יד חייב אפילו באומר הנח לפניך, כ"כ בסמ"ע סימן רצ"ו שם (סק"ט) דאם שלח בה יד חייב באונסין.

אמנם דכל שאומר הנח לפניך ושלח בה יד אינו חייב אלא מדין גנב וגזלן וכמו שאר כל אדם, אבל שליחות יד דחדית רחמנא לחייב בשומרין הוא ענין אחר ומזה פטור כל שאומר הנח לפניך. ומבואר בשיטה מקובצת סוף פרק המפקיד (ב"מ מא, א ד"ה תרגמה) בסוגיא דשליחות יד וז"ל, וגזלן ושואל שלא מדעת שייכי בכל אדם בין שומר בין אינש דעלמא, אבל שולח יד ליתיה אלא בפקדון, ושמו מוכיח עליו וכדאמר קרא גבי שומרין (שמות כב, ז) אם לא שלח ידו, והנוטל לגזול [הוא הנוטל] על דעת ליטלה כולה או ליטלה מקצתה או שיחסרנה ולא ישלם לבעליו והוא חייב באונסין מכיון שמשך לדעת כן אף על פי שלא חסר, והשולח יד בפקדון דעתו ליטול ולחסר הכל או מקצת על דעת לשלם לבעלים עכ"ל. וע"ש עוד נפקא מינה בין שליחות יד דשומרין לגנב וגזלן. וא"כ כל שאומר הנח לפניך אינו שומר ואינו חייב אלא מתורת גנב וגזלן, והיינו שלא על מנת לשלם, אבל על מנת לשלם דפטור מאונסין לפי מ"ש בשיטה ואינו אלא מתורת שליחות יד דשומרין, זה שאומר הנח לפניך פטור. וא"כ זה שכתב הרמב"ם ושו"ע וכולל בשבועתו שלא שלח בה יד, דמשמע דמיירי משליחות יד דשמו מוכיח עליו בדיני שומרין, הוא לאו דוקא דכיון דאינו שומר לא הוי אלא כשאר אינש דעלמא וא"כ אינו אלא שולח יד דחייב עליו כל אדם. וכן הא דחדית רחמנא בשומרין לחייב משום שולח יד ע"י שלוחו מדכתיב (שמות כב, ח) על כל דבר פשע (קידושין מב, ב), זה שאומר הנח לפניך דאינו שומר ואינו חייב אלא מדין גנב וגזלן פטור ע"י שליח: