שלום וברכה

הדברים מבוארים במאמרי החסידות ובספר התניא בהרחבה, עיין בפרקים: ג, יח, יט, מד, מו, מט, ועוד.

נקודת הענין שאדמו"ר הזקן מביא - שעל ידי התבוננות שכלית בגדולת ה' מעוררים את הרגש שבלב. ובפרט, שאהבת ה' חקוקה בליבו של כל יהודי בטבעו, ולכן צריך רק לעורר ולגלות אותה על ידי לימוד והתבוננות.

אלא שלפעמים יש כל מיני העלמות והסתרים, מסכים ובלבולים המסתירים וכו', וצריך להתייגע ולעמול בזה, ולהסיר המניעות, כמבואר בתניא שם בהרחבה.

עיקרון זה מופיע כבר ברמב"ם (תחילת פרק ב' בהלכות יסודי-התורה) וזה לשונו: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? כשיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, יראה מהן חכמתו שאין לה ערך - מיד הוא אוהב וכו'". החסידות מסבירה ומרחיבה במהותה של התבוננות זו, ואיך מסירים את המניעות אליה.