תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ברכת שהחיינו שייכת דוקא להדלקה או כללות החג. ב) האם יש הפרש בהשלמת ברכה לפני שסיים את ההדלקה כולה, או באם סיים את ההדלקה כולה. ג) האם יש השלמה לברכת שהחיינו בימים הבאים. ד) האם הברכה שייכת דוקא בזמן הדלקה או גם שלא בשעת ההדלקה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעו סעיף א, שאדם המדליק נרות חנוכה בלילה ראשון מברך שלש ברכות, והם: להדליק נר חנוכה, ושעשה נסים, ושהחיינו. וכתב הרמ"א, שאת כל הברכות יש לברך קודם שיתחיל להדליק, בכדי שתהיה הברכה קודם העשייה כי הכלל הוא בכל הברכות שיש לברך אותם קודם העשייה.
ואולם אם האדם שכח ולא בירך שהחיינו בלילה הראשון, מברך בלילה השני או כשיזכור. וממשיך בסעיף ב, שמהלילה הראשון ואילך יברך שתי ברכות בלבד: להדליק, ושעשה נסים. והטעם, כ הנס היה בכל יום, שהרי כל שמנה ימים הדליקו מן הפך, אבל זמן, כאשר הגיענו – להתחלת הזמן הגיענו.
ומקור הדבר הוא מהגמרא במסכת שבת, שממעטים בשאר הימים את ברכת שהחיינו, ולא את ברכת ועל הניסים, מאחר והנס היה בכל יום. ופירש רש"י שהרי כל שמונה הדליקו מן הפך של השמן שמצאו, אבל ברכת שהחיינו אין לו לברך בשאר ימים לאחר שכבר בירך ביום הראשון, מאחר שכאשר הגיענו – להתחלת הזמן הגיענו, ומפרש בטורי זהב את דברי רש"י, שלענין ברכת שהחיינו אנחנו מברכים לבורא יתברך שנתן לנו חיות – עד זמן שנעשה בו נס, והיינו שנתן לנו חיות שנה תמימה על העבר, אבל מיום ליום אף שניתוסף נס, מכל מקום לא שייך לברך על נתינת חיות יום נוסף, אלא די בהתחלת הזמן.
והנה מה שכתב המחבר שאדם ששכח לברך ברכת שהחיינו מברך בשאר הימים או כשיזכור, הכוונה לומר כשיזכור בשאר הלילות בשעת ההדלקה, כן מובא בשמנה ברורה בשם בעל הלבוש. אך אם נזכר אחר ההדלקה, אינו מברך עוד בלילה זה. וכפי שמביא בשער הציון מספר פתחי עולם בשם ישועות יעקב, שעל האדם לברך ברכת שהחיינו ביום אחר בעת ההדלקה.
אמנם אם שכח לברך אף בהדלקת הלילה השמיני, ואם לא יברך כעת ממילא יתבטל לגמרי ברכת שהחיינו, צריך עיון אם יש לומר שלא יברך כי אין לו יותר שעת הדלקה וכאמור, מאחר ויש לומר שכמו בכל שארי מצוות ידוע לנו ככלל, שברכת שהחיינו שלא אמר אותו בתחילת החג, אזי יכול לאומרו אפילו בשוק, כי הברכה הולכת על עצם היום טוב, ואם כן אפשר שהוא הדין בברכת שהחיינו שבעת הדלקת נרות חנוכה, שאין זה רק על גוף ההדלקה עצמה, אלא על עצם הזמן של חנוכה שנעשו בו נסים ונפלאות, אלא שלכתחילה סמכו חכמים את הברכה על שעת זמן ההדלקה.
וכעין סברה זו נמצא במאירי וזה לשונו, מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות, יש אומרים שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה הראשון, ושעשה נסים בכל הלילות, והדברים נראים, עד כאן לשונו, ומסיים שם שצריך עיון למעשה.
והנה כבר הובא לעיל קודם שיתחיל להדליק מאחר וצריך שיהיו הברכות עובר לעשייתן. ואמנם אם אדם כבר הדליק נר חנוכה ושכח לברך על ההדלקה, הנה אם קודם שהדליק את כל הנרות נזכר שעדיין לא בירך, אזי יש לו לברך כל הברכות (משנה ברורה). עוד הביא, שאם נזכר לאחר שהדליק את כל הנרות, אין לו לברך את ברכת 'להדליק נר חנוכה', אלא רק את ברכת 'שעשה נסים', וכמו כן את ברכת שהחיינו יש לו לברך אם מדובר ביום הראשון, או אם לא בירך עדיין. (שם) ואם הדליק כל הנרות, יראה דלא יברך אחר כך, ככל הדברים מצוה שאין לה משך זמן דלא יברך אחר כך. (פרי מגדים).
העולה מן האמור: שאדם ששכח ולא בירך את הברכות, אזי אם נזכר לפני גמר ההדלקה של כל הנרות, יעצור ויברך, ואחר כך יסיים את ההדלקה. ואם כבר גמר להדליק, יברך רק את ברכת 'שעשה ניסים', וברכת 'שהחיינו' ביום הראשון. אך את ברכת 'להדליק נר' הפסיד, ואינו יכול עוד לברך בלילה זה.
ואם שכח לברך רק את ברכת שהחיינו בלילה הראשון, יברך כשיזכור באחד משאר ימים – לפני ההדלקה דוקא.
