תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בהורדת חיבורים אלו יש משום מלאכת 'מכה בפטיש'. ב) האם יש בהורדתם משום מלאכת קורע. ג) האם יש בהורדתם משום מלאכת 'תיקון כלי'.
ראשית יש להביא את המובא שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיז סעיף ג ,שמותר להתיר את בית הצואר מקשר שקשר אותו הכובס, מפני שאינו קשר של קיימא. שהרי אינו עשוי להתקיים רק עד שיקח אותו הבעל הבית לביתו. ויש מחמירים בדבר, אלא אם כן הוא עשוי להתיר באותו יום של הכביסה.
וכל זה להתיר לאחר שנקשר פתח קיים, אבל אסור לפתוח אותו מחדש, כי נחשב כמתקן כלי בשבת. וחייב משום מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה.
והוסיף הרמ"א שאיסור לפתוח הוא לא רק בפתח חדש ממש, משום מתקן כלי, אלא אפילו אם כבר נפתח, רק שחזר אומן וקשר אותו חזרה או תפר אותו ביחד – כדרך שהאומנים עושים – שתופרים אותו לאחר שנגמרה מלאכתו, גם כן יש לאסור את הפתיחה.
וגדר הקשירה או התפירה שיוצרת איסור, כתבו הפוסקים שהוא רק אם קשר או חזק – עד שאינו יכול להתיר את הקשר אלא אם כן יחתוך את החוטים או ינתק אותם. ולכן נחשב כעת כפתיחה מחדש ואסור משום תיקון כלי.
וממשמעות ה'ים של שלמה' מובן שדוקא כשחזר האומן וקשרו אסור לנתק בחזרה, אבל שאר קשירות מותרות. וטעם החילוק, מפני שכאשר קשרו האומן בשעת מלאכה יש בזה משום מכה בפטיש כשחותכו ומנתקו אחר כך, שהרי זה גמר מלאכה, אבל שאר קשירות שנקשרו אחר שכבר נגמר הבגד – אין שייך בזה משום מכה בפטיש כשמנתקו אחר כך. (משנה ברורה).
וכתב הרמ"א על פי האמור, שלכן אסור לנתק או לחתוך זוג של מנעלים התפורים יחד – כדרך שאומנים עושים, אף על פי שהתפירה אינה של קיימא. כי אין חילוק בתפירה – בין של קיימא לאינה של קיימא. אמנם יש מתירים בתפירה שאינה של קיימא, ואין להתיר בפני עם הארץ. והטעם שאסור לנתק או לחתוך כתבו הפוסקים שהוא משום שנחשב כקורע על מנת לתקן.
ובשלחן שלמה אות י' כתב שמשמע מדברי החזון איש, שאף ניתוק בדרך קלקול אין לעשותו בפני עם הארץ. אמנם בספר מאור השבת חלק ד', במכתבי הגר"י פישר הערה ה' כתב, שיתכן שבזמנינו אין בינינו עמי הארץ לענין זה כמו בימיהם, שהיו יותר בורים ומרוקנים מידיעת יסודי ההלכה על פי היהדות וההלכה. אמנם צריך עיון שהרי יש הרבה אנשים קלי דעת בענייני איסור, וכמו כן עדיין יש לדון לענין נשים, שדעתן קלות, ויבואו לדמות מילתא למילתא ולהקל במקום שאסור.
ולפי זה כתבו הפוסקים לענין בגדים חדשים בזמנינו, אשר מחובר אליהם בסיכת מהדק או בחוט פלסטיק או בדבק או בתפירה, תוויות שונות של היצרן והמפעל ובית חרושת, או של המחיר והוראות כביסה וכדומה, שאם לא נוח ללבוש הבגד עם תוויות אלו, מותר לנתק ולקרוע אותם.
ואין בזה משום 'מכה בפטיש', שהרי הבגד ראוי ללבישה גם כשמחובר אליו תויות אלו, ואינם חוסמים שום פתח מפתחי הבגד, אלא שרוצה לסלקם, מאחר ואין הבגד נוח ללבישה ולהליכה בין בני אדם. ועצם התוויות אלו עם החוט המחברם לבגד – לעולם אינם מיועדים לשימוש חוזר, ואין לאדם שום חשיבות בהם לאחר שמפרידן מהבגד, וזורקם לאשפה.
וכפי שהוא הדין בחותלות של תמרים המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שיד, יח, שמותר לקרוע ולחתוך את החבלים שלהם ואף אותם עצמם בכדי להגיע לתמרים. ואין לחלק ולומר שבחותלות של תמרים אי אפשר להגיע לתמרים ללא קריעת החותל מה שאין כן כאן, לכאורה יש אפשרות להשתמש בבגד עם תוויות אלו, שהרי אם נאמר שאי אפשר יהיה בניתוקם משום מלאכת 'מכה בפטיש', מאחר ולענין חותלות של תמרים לא מצינו שיגבילו את היתר פתיחתם רק כדי שיוכלו להוציא התמרים, אלא בכל אופן שמפריע התירו לסלקו בדרך קלקול והשחתה – בכדי שיוכל להשתמש עם הדבר לצורך שבת בלא שום הפרעה, ואם אינו מפריע, אסור לקרוע ולנתק אפילו בדרך קלקול והשחתה.
העולה מן האמור: שמותר לנתק ולחתוך את התוויות המחוברים לבגד החדש – בכדי לבוא אל שימוש הבגד כראוי ובצורה נוחה ללבישה, ואין בזה משום 'מכה בפטיש' ולא משום 'קורע'. ומכל מקום ישתדל לעשות כן בצנעה.
