אדם שעובד בלית ברירה עד שעה מאוחרת לאחר זמן ההדלקה, האם יש עניין שידליק בזמן – במקום עבודתו במשרד. ואשתו ובני ביתו ידליקו בבית, או עדיף שימתינו זה על זה, וידליקו לאחר מכן ביחד כאשר יחזור מאוחר יותר?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש זמן מדוייק להדלקה. ב) האם הוא גם כיום לאלו הנוהגים להדליק בפנים. ג) האם אדם יכול להדליק במשרד בו עובד ולצאת ידי חובה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף א, שאין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, – לא מאחרים ולא מקדימים. ואולם יש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים ולהדליק מזמן 'פלג המנחה' ולמעלה, אך עליו לתת במנורה שיעור שמן עד כדי שתכלה רגל מן השוק.
ואמנם אם שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, שאז העם עדיין עוברים ושבים וישנו פרסום הנס. ולכן על האדם לתת בה שמן כפי שיעור זה, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאור הנרות לאחר זה הזמן.
וכתב הרמ"א, שבזמן הזה שמדליקים בפנים, ואם כן כל ההיכר הוא רק לבני ביתו בלבד – אין צריך ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק, אלא ידליק כאשר כל בני ביתו מתקבצים יחד. ומכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה כי המנהג הנכון להדליק גם כיום על פתח הבית מבנים, ובפתיחת הדלת ישנו היכר גם לעוברים ושבים. ואמנם על כל פנים כל זהו הוא רק לכתחילה, אבל אם עבר הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה עד עלות השחר. ורק אם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומים. ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שהחסיר בימים קודמים.
ואמנם גם כאשר מאחר את ההדלקה לפי הרמ"א מחמת שממתין לקיבוץ בני ביתו, יש לדעת וליזהר שאפילו ללמוד אסור משהגיע זמנה, וכל שכן אכילה ושארי עיסוקים כמו מלאכה ומסחר, ואפילו אם התחיל בהיתר – פוסק כאשר הגיע זמן ההדלקה (שמנה ברורה).
והוסיף שם בשער הציון, שבאמת יש להחמיר בזה עוד חצי שעה קודם, אלא שהמחבר מדבר בבני אדם שמתפללים ערבית בזמנה, ואם כן חצי שעה קודם בלאו הכי אסור משום קריאת שמע כמבואר במחצית השקל. ולפי דעת הפרי חדש והגר"א שיש להדליק לאחר השקיעה מיד, ממילא צריך להחמיר חצי שעה קודם לכן לכל הדברים האמורים, ואפילו אם כבר התפלל מנחה. אכן לעניין לימוד נראה שאין להחמיר, כי יש לסמוך על שארי פוסקים הסוברים שזמנה של הדלקה הוא עם סוף שקיעה.
ועל פי זה תמהו הפוסקים על מה שהעולם מתירים לעצמם להמשיך לעבוד בבתי העסק ובמלאכתם גם כאשר הגיע זמן הדלקת הנרות, ופעמים שמתעכבים אפילו עד שעבר זמן שתכלה רגל מן השוק, ואפילו לאלו הנוהגים להדליק בביתם בפנים יש להם לכתחילה להגיע לביתם מוקדם ככל האפשר כדי שיהיו בני ביתו וילדיו ערים ויתפרסם הנס.
ואמנם לאשכנזים הנוהגים כהרמ"א, אפשר ליישב שמתירים לעצמם לעסוק במלאכה כיון שהתחילו בזמן היתר, ומה שכתב המשנה ברורה (המובא לעיל) – שאפילו אם התחיל בהיתר – פוסק, ביאר הרי הטעם בזה בשער הציון אות טו, שהוא מפני שאין שהות אלא חצי שעה להדליק, אך לאלו המדליקים בפנים זמן הדלקת הנרות הרי אינו מוגבל מן הדין, אלא הוא כל זמן שבני הבית נעורים, ולכן אם התחילו בהיתר אינם צריכים להפסיק מעיקר הדין, ומכל מקום לכתחילה יש להם להדליק מוקדם כמבואר ברמ"א שגם למנהגו – טוב ליזהר להדליק בחצי שעה לצאת הכוכבים
ולגבי ההדלקה בחנות ולצאת בזה ידי חובה, מבואר בפוסקים, שאדם הנוהג כפי פסקי הרמ"א, הנה אם הוא נמצא בחנות שלו במשך כל היום ואוכל את הארוחות שלו שם, ובא לביתו בשעה מאוחרת לישן, יכול להדליק נרות חנוכה בחנותו בזמן, כמבואר בסימן תרעז סעיף א' שמקום האכילה הוא העיקר, ובפרט אם במקום אכילתו יש יותר פרסומי ניסא שיש יותר עוברים ושבים. ואשתו או אחד משאר בני הבית ידליק בבית. ואמנם יש פוסקים שמקרה כזה עדיף שימנה את אשתו כשליח שתדליק בביתו והוא לא ידליק כלל. מאחר ומקום איכלה עיקר רק במקום דירתו שגר שם – לגבי השינה שהיא טפל, אך אין גדר זה בחנות למלאכה.
ואמנם גם למתירים לו להדליק בחנות, אשתו ובני ביתו יכולים להמתין עד שיבוא הביתה ויוכל הוא להדליק שוב כדי להוציאם ידי חובתם על כל פנים לאלו המדליקים בפנים שאינם צריכים ליזהר מעיקר הדין להדליק בזמן, ואפשר שאף למדליקים בחוץ, מאחר והוא כבר הדליק, ניתן להסתמך ששיעור תכלה רגל מן השוק הוא בשעה תשע.
העולה מן האמור: שאין זה ברור ופשוט שאדם יכול להדליק בחנותו ולצאת בזה ידי חובתו האישית, מאחר ויש פוסקים שלא ניתן בכל אופן לצאת ידי חובה בהדלקה בחנות, וגם המתירים הוא רק באופן רחוק – שאת כל הארוחות שלו (כולל ארוחת ערב) – הוא אוכל בחנות, וחוזר לבית רק לישון.
ולכן בנידון השאלה יש מקום להעדיף (בפרט לבני אשכנז) – שאשתו ובני ביתו ימתינו עד שיחזור מהעבודה, וידליקו כולם יחד.