תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון הפרטים הבאים: א) האם ניתן להחמיר כזמן 'רבינו תם' רק לעניין עשיית מלאכה. ב) האם יש אפשרות להתפלל מעריב לפני הוצאת השבת. ג) האם ישנה אפשרות לחלק בין עשיית מלאכה שעדיין שבת אצלו, לבין הוצאת השבת בהבדלה, שלכאורה הם שני דברים הסותרים.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך בסימן רצג סעיף ג, שאדם שהוא אנוס, כמו למשל אדם שצריך להחשיך על התחום לצורך דבר מצוה, אזי יכול הוא להתפלל ערבית של מוצאי שבת כבר מזמן 'פלג המנחה' ואילך, ולהבדיל מיד, אמנם לא יברך על הנר, וכן אסור הוא בעשיית מלאכה, עד צאת הכוכבים – ומעט יותר, בכדי להוסיף מחול על הקודש.
כמו כן לא יברך אף על ברכת הבשמים, למרות שבברכה זו אינו עושה מלאכה וזאת מטעם שעדיין לא בא זמן מוצאי שבת ממש שזהו רק מצאת הכוכבים.
ואמנם ישנם פוסקים שתמהו מאוד על פסק זה שהתירו להבדיל מבעוד יום – בעוד שהשמש זורחת בראשי האילנות, והתירו לומר המבדיל בין קודש לחול, שלכאורה הם שתי דברים הסותרים, ואין זה דומה לתפילת מעריב שזמנו לשיטת ר' יהודה הוא כבר אז, ואגב זה רשאי לומר אתה חוננתנו? כמבואר בניוקי אורח חיים סימן קטן א'.
וטעם הדבר שהתירו זאת מצינו בדברי הרמב"ם בהלכות שבת פרק כט הלכה יא, שהטעם שמותר להבדיל מבעוד יום, הוא מפני שקידוש והבדלה היא מצד מצות זכירה , מהפסוק – זכור את יום השבת לקדשו, ולכן רשאי להזכירה בשעת כניסתו ובשעת יציאתו – "אפילו קודם לשעה זו מעט", מאחר והאדם משבח לבורא על מה שהעתיד לבוא בשעה זו.
ומכל מקום כתבו האחרונים שאין לעשות כן, מאחר והוא דבר תמוה לרבים, וכן מפני החשש שמא יבואו להקל גם במלאכה (משנה ברורה). ולכן על האדם ליזהר שלא להיכנס למצב שלא יוכל להתפלל משך כל הלילה, ויצטרך על ידי כך להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום. וכפי שמשמע בשולחן ערוך הרב שם סעיף ג'. או שלא יוכל להבדיל עד סוף יום שלישי, כמבואר במשנה ברורה שם. אבל כמובן שאם כבר נמצא במצב כזה, בודאי שעליו להתפלל מבעוד יום.
וכתבו הפוסקים, שבכלל הלכה זו, הוא גם אדם הנוהג להוציא את השבת כשיטת רבינו תם, שעליו להימנע לכתחילה מלהתפלל ערבית בזמן הרגיל, ולצאת ידי חובת הבדלה – קודם זמן רבנו תם, ואפילו אם על ידי הקפדה זו יצטרך להתפלל אחר כך ביחידות, אבל אם לא יהיה לו אפשרות להתפלל או להבדיל אחר כך, יכול לסמוך על הלכה זו ולהקדים את תפילת ערבית והבדלה, אולם כמובן בלי לברך על הנר והבשמים, וכן יזהר שלא לעשות מלאכה עד זמן רבינו תם, ואזי ישלים את ברכת הבשמים והנר לאחר זמן צאת השבת של רבינו תם. כמבואר בשאלות ותשובות דברי יציב חלק א' סימן קלד.
אמנם זהו דוקא באדם שנוהג כשיטת רבינו תם בכל עניניו, אבל אדם הנוהג כן רק לחומרא בלבד, ולא בענינים אחרים שהם רק מדרבנן, יכול להקל בזה לשמוע הבדלה קודם זמן רבינו תם, ואף לברך על הבשמים והנר, אך כמובן שלא הוא ידליק או יאחוז את הנר, ובשמירת שבת כהלכתה פרק נט הערה יז, מתיר אפילו לאדם שנוהג כרבינו תם בכל עניניו להתפלל ולהבדיל לפני הזמן וכפי הלכה זו, אך ימתין מלברך על הנר ומלעשות מלאכה עד שיגיע בלילה לפי שיטת רבינו תם.
העולה מהאמור: שאדם הנוהג כרבינו תם בכל עניינו גם בדברים שהם מדרבנן בלבד, אין לו לכתחילה להתפלל ולשמוע הבדלה לפני זמן רבינו תם. ורק במקרה שהוא אנוס, יכול לעשות כן. ואמנם גם כאשר עושה כן, יזהר מלעשות מלאכה, ואף לא יברך על ברכת הנר והבשמים – עד לזמן רבינו תם. [ואמנם מי שנוהג להתיר זאת בכל אופן (כמובן רק לגבי תפילת ערבית והבדלה לצורך אכילה, ולא לגבי איסור מלאכה) – יש לו על מי לסמוך].
אולם אדם שנוהג כרבינו תם רק לגבי יציאת השבת – לחומרא, יכול להקל בזה להתפלל ולשמוע הבדלה לפני זמן רבינו תם בכדי לאכול, או להתפלל במניין, (ואף יכול לברך על הבשמים ואף על הנר אם אדם אחר הדליק ואוחז זאת בשבילו). אך כמובן יזהר משאר עשיית מלאכה עד זמן רבינו תם.
