תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש משך זמן להדלקת הנרות מעיקר הדין. ב) אם הניח יותר שמן, האם מכל מקום יכול לכבות לאחר הזמן הנצרך מעיקר הדין.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף ב, שאדם ששכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים וישנו פרסומי ניסא.
ולכן צריך לתת בנר שמן כמו השיעור הזה, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן. וכתב הרמ"א, שבזמן הזה שמדליקים בפנים יש אומרים שאינו צריך ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק, ומכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה. ואמנם כל זה הוא רק לכתחילה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה. ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומים. ובלילות הבאים ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שלא הדליק בראשונה.
והנה ממה שכתב המחבר שלכן צריך לתת שמן כמו השיעור של תכלה רגל מן השוק, משמע, שאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה, אזי אינו צריך לתת שמן כל כך כמו השיעור הזה, אלא רק עד שתכלה רגל מן השוק, אמנם בספר האגודה כתב שבהגהות מימוני משמע שיהיה דולק על כל פנים יותר ממיל. (מגן אברהם).
עוד כתב, שגם כיום למרות שמדליקים בפנים וכל ההיכר הוא רק לבנית ביתו ולא לבני השוק, מכל מקום אף עכשיו צריך לתת בנר כשיעור הזה ולא כמו שיש מקילים בזה. אבל אין מצוה בנרות ארוכות שהרי לאחר שדלקו כשיעור הזה מותר להשתמש בהן ואין שייך הידור מצוה אלא בשעת מצוה.
ואין ראיה מנרות חנוכה של בית הכנסת שהם ארוכות, שהרי שם ישנו מצוה להדליק נרות בכל יום. ואמנם נראה לומר, שבודאי בנר של שמן אין הידור מצוה בין רב למעט, אבל בנרות שעוה כשהם ארוכים הם נאים יותר כמו בנרות יום הכיפורים ולולב ואתרוג וכיוצא בזה. ובשלטי הגיבורים למד השיעור לשמן על חצי שעה ממה שמבואר בגמרא שיש להדליק בנרות המקדש – חצי לוג שמן ללילי טבת הארוכים. ובאמת הכל לפי עובי הפתילה המכלה בשמן. (שם).
וכן כתב במשנה ברורה, שמשמעות המחבר משמע, שאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה אינו צריך לתת שמן כל כך רק עד שתכלה רגל מן השוק, אולם כל זה הוא לדין התלמוד שהיה ההיכר רק לעוברים ושבים, אבל כיום שמדליקים בפנים וההיכר הוא רק לבני ביתו, לעולם צריך שיעור הידוע כמבואר בפרי חדש, ואף מי שמדליק לאחר שכלה הרגל משוק צריך את השיעור הזה כמבואר בפרי מגדים.
ונמצא שאף בזמנינו צריך לשיעור הזה של חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ובפרי מגדים כתב, שמי שאין לו שמן כשיעור הזה, ידליק בלי ברכה. אבל אם נותן בה שמן הרבה שידלק יותר, אין בו שום מצוה. אבל בנרות של שעוה יש הידור מצוה כשהם ארוכות, ומכל מקום אין לעשותם גדולות יותר מדאי.
ולאחר זמן הנצרך על פי דין, יכול לכבותה, והטעם מפני שאינו מקצה השמן רק מה שצריך לשיעור חצי שעה למצותו. ועל כן מותר לכבותו ולהנות ממנו, ומכל מקום הסכימו כמה אחרונים שלכתחילה טוב להתנות שאינו מקצה השמן אלא לשיעור הדלקה, משום שיש פוסקים שסוברים שאם נתן בסתם הקצה למצותה הכל.
העולה מן האמור: שבין הנוהגים להדליק בפנים בין אלו המדליקים בחוץ, ישנו פרק זמן ושיעור קבוע מצד חכמים למשך זמן ההדלקה לפרסום הנס, והוא חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. (גם לאלו הנוהגים להדליק מתחילת השקיעה, מכל מקום ישימו שמן שידלק כחצי שעה לאחר צאת הכוכבים, מאחר ויש לחשוש לדעת השולחן ערוך שזמן ההדלקה הוא לאחר צאת הכוכבים).
ואמנם לאחר השיעור הזה, ניתן לכבות את הנרות מעיקר הדין. אמנם טוב להתנות במפורש לפני ההדלקה, שאינו מקצה את השמן – אלא כשיעור הנצרך מעיקר הדין ולא יותר, מאחר ויש לחוש לדעות הסוברות, שאם מניח יותר שמן הרי זה הוקצה בדרך ממילא לצורך המצוה.
