תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש משך זמן להדלקת הנרות מעיקר הדין. ב) האם נצרך מעיקר הדין להתעכב על יד הנרות במשך הזמן הנצרך שידלקו מעיקר הדין. ג) האם יש הפרש בין מי שמדליק בפנים לבין מי שמדליק בחוץ.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף ב, שאדם ששכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים וישנו פרסומי ניסא.
ולכן צריך לתת בנר שמן כמו השיעור הזה, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן. וכתב הרמ"א, שבזמן הזה שמדליקים בפנים יש אומרים שאינו צריך ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק, ומכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה. ואמנם כל זה הוא רק לכתחילה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה. ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומים. ובלילות הבאים ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שלא הדליק בראשונה.
והנה ממה שכתב המחבר שלכן צריך לתת שמן כמו השיעור של תכלה רגל מן השוק, משמע, שאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה, אזי אינו צריך לתת שמן כל כך כמו השיעור הזה, אלא רק עד שתכלה רגל מן השוק, אמנם בספר האגודה כתב שבהגהות מימוני משמע שיהיה דולק על כל פנים יותר ממיל. (מגן אברהם).
עוד כתב, שגם כיום למרות שמדליקים בפנים וכל ההיכר הוא רק לבנית ביתו ולא לבני השוק, מכל מקום אף עכשיו צריך לתת בנר כשיעור הזה ולא כמו שיש מקילים בזה.
והנה יש שכתבו שמנוסח אמירת 'הנרות הללו' שאומרים שאין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, משמע, שלא מספיק להדליק וללכת, אלא שיש לאדם להתעכב על יד הנרות ולראותם.
והטעם בזה: א) בכדי לראות אותם ולשמוח בהם זכר לשמחה שהיתה בבית המקדש לאחר שהדליקו את המנורה לאחר כל מה שעברו, וכן מחמת הנס, כמובא במקור חיים לבעל החוות יאיר בסימן זה.
ב) יש הכותבים שאין זה מצד שמחה שיש לשמוח בנרות, אלא מצד פרסום הנס שיש בדבר על ידי ההתעכבות על יד הנרות, וחילקו זאת בין אם מדליק בחוץ או מדליק בפנים, שאם מדליק בחוץ או על כל פנים אלו המדליקים בחלון שיש בזה פרסום הנס לעוברים ושבים, אזי אינם צריכים להתעכב על יד הנרות חצי שעה, מאחר ופרסום הנס הוא על ידי העוברים ושבים.
אך אלו המדליקים בתוך הבית, שאזי פרסום הנס בהדלקתם הוא לצורך עצמם ובני ביתם ועל ידם נוצר, אזי צריכים הם להתעכב על יד הנרות חצי שעה, כי בלא זה חסר בפרסום הנס במשך זמן עיקר ההדלקה שהוא מעיקר הדין שיעור זמן של חצי שעה. ולכן אלו המדליקים בפנים עליהם להתעכב על יד הנרות חצי שעה, ואמנם בספר המנהגים חב"ד מובא שיש להתעכב על יד הנרות כחצי שעה.
אולם לפי הטעם הראשון אין הבדל בין אם מדליק בפנים או בחוץ, ומכל מקום יש להתעכב משום שמחה על יד הנרות.
ואמנם אדם שצריך לצאת ואין לו זמן להתעכב חצי שעה על יד הנרות, אזי על כל פנים ימנה איזה אדם אחר מבני ביתו וכדומה שיתעכב על יד הנרות במקומו – עד סיום זמן של חצי שעה על כל פנים, והוא ממלא את תפקיד השמחה שבהדלקת נרות אלו וכן את פרסום הנס שיש על ידם.
אך אם אינו יכול להעמיד שומר ומוכרח הוא לצאת, אין התעכבות זו מעכבת, מאחר וזהו הידור מצוה ומנהג, אך מעיקר הדין הרי אפילו אם כבה הנר מיד לאחר ההדלקה אין צריך לשוב ולהדליקו, וכל שכן שאין מעכב ההתעכבות במשך החצי שעה על יד הנרות.
העולה מן האמור: שלכתחילה יש הידור מצוה להתעכב על יד הנרות במשך זמן של 'חצי שעה' שהוא עיקר הזמן מעיקר הדין על פי קביעת חכמים, כמובא בפוסקים הטעמים לכך. וישנם קהילות שזהו אף בגדר 'מנהג' אצלם.
אמנם אם אינו יכול להתעכב על יד הנרות ומוכרח לצאת לאחר ההדלקה, יכול להשאיר 'שומר' על יד הנרות מבני ביתו וכדומה שישהה במקומו בהדלקה זו במשך זמן האמור. אך אם גם זה אין באפשרותו, אין ההתעכבות מעכבת כלל, ויכול לצאת מיד לאחר ההדלקה.
