כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה הצורך והטעם לומר קורבנות בכל יום. ב) האם מדובר בהידור מנהג או תקנה. ג) האם יש לדברים אלו תשלומים והאם יש עניין לאומרם גם לאחר התפילה כאשר לא אמרם לפני כן.
ראשית יש להביא את מה שכתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן א סעיף ט' שטוב לומר בכל יום פרשת העקידה לזכור זכות אבות ופרשת המן לבטוח בה' נותן לחם דבר יום ביומו ועשרת הדברות.
ויתירה מזו טוב מאד לומר פרשת הקורבנות שהם: עולה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ותלוי וקרבן עולה ויורד ופרשת נסכים ושאר כל המנחות – ככתוב במעמדות. וטוב לומר בשבת פרשת לחם הפנים.
והטעם הוא כדי לקיים מה שכתוב "ונשלמה פרים שפתינו" וכמו שאמרו חכמים על פסוק זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת שכל אדם העוסק בתורת עולה נחשב כאילו הקריב עולה וכל העוסק בתורת חטאת נחשב כאילו הקריב חטאת.
אמנם כל זה הוא רק לאדם רגיל אבל אדם שיש לו לב ללמוד ולהבין אין לומר אפילו פרשת הקורבנות בכל יום מאחר ואמירת כאמור היא רק במקום הלימוד (כאילו הקריב על ידי אמירתם) ולכן לא יאמר זאת בתדירות אלא רק לפעמים מדי פעם וגם זה עצמו אין צורך שיאמר את הכל אלא מספיק שיאמר את פרק איזהו מקומן כי גדול תלמוד המביא לידי מעשה ולידי ידיעת התורה כמו שכתוב בהלכות תלמוד תורה.
ובמקרה שאדם יודע בעצמו שהוא נתחייב באיזה קרבן כמו למשל בקרבן עולה על ביטול מצות עשה או על הרהור הלב בלא תעשה וקרבן תודה לארבעה הצריכים להודות בזה כל אדם גם מי שיודע ללמוד – יאמר פרשת הקורבן מיד שנתחייב בו.
ואופן אמירתם צריך להיות כעין עבודתם ולכן כשיאמר פרשת הקורבנות יאמר אותם ביום שהוא זמן הקרבתם ולא בלילה. אבל אינו צריך לומר מעומד כמו הכהן שהיה עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהן העובד אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן.
עוד בענייני אמירתם הקורבנות כתב רבינו ב סימן מח סעיף א' שמנהג כל ישראל וקבעו חובה על עצמן לקרות פרשת התמיד בכל יום קודם התפלה שעל ידי קריאה זו מעלה הקדוש ברוך הוא עליהם כאלו הקריבו קרבן תמיד במועדו.
ואם אי אפשר לו לומר הכל בצבור מפני שהוא נמצא בצבור שלא אומרים אלא פרשת התמיד בלבד יכול לומר הכל בביתו משהאיר היום ולחזור ולקרות פרשת התמיד עם הציבור. ואין לחוש שיהיה נראה כמקריב שני תמידים – ועובר בבל תוסיף לפי שבקריאה אין בה משום בל תוסיף. רק שמכל מקום יותר טוב שיכוין בפעם השניה שהוא כקורא בתורה.
והנה לגבי דילוג אמירתם והשלמתם לאחר התפילה יש ללמוד מאמירת פסוקי דזמרה שנתבאר עניינם שם בסימן נב סעיף א' שמאחר ותפלת צבור היא רצויה ומקובלת לעולם שנאמר כביר לא ימאס ואומר פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי לכן מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה צריך הוא לדלג פסוקי דזמרה כדי להתפלל עם הצבור כי פסוקי דזמרה גם כן לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהיה רצויה ומקובלת על ידי שמסדר שבחו של מקום תחלה ואחר כך יתפלל ואם כן מוטב להתפלל עם הצבור שאז תפלתו מקובלת ודאי.
ולגבי השלמתם לאחר התפילה ישנה מחלוקת בדבר: יש אומרים שצריך לקרות את כל פסוקי דזמרה עם הברכות שלפניהם ולאחריהם ויש אומרים שלא צריך כלל כי לא נתקנו אלא קודם התפלה לפיכך אין לו לברך כלל לא לפניהם ולא לאחריהם אלא אם רוצה לקרותם בלא ברכה יפה הוא עושה והלוואי שיאמרם כל היום.
ולמעשה ההלכה היא שיש לו לקרותם אחר התפלה כדי לחשוש לסברה הראשונה אבל לא יברך לא ברוך שאמר ולא ישתבח כי ספק ברכות להקל.
העולה מהאמור: שמי שלא אמר קורבנות לפני התפילה יכול ואף יש עניין – שישלים את אמירתם לאחר התפילה.
