תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) היכן מקום ההדלקה לכתחילה במקום בו ישן או במקום בו אוכל. ב) האם זה משנה אם בזמן ההדלקה עדיין לא עקר ממקומו בו גר עד עתה, שזהו בית הוריו. ג) האם יש הפרש בין אדם שמקומו הקבוע בביתו ורק הולך בארעי למקום אחר, לבין אדם שמציאתו זו עוקר לגמרי ובקביעות מהתגוררות בבית הוריו, לביתו הפרטי שלו.
ראשית יש להביא רת המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף א כתב, שאכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית בכדי להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה – והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו.
וכתבו הפוסקים, שהוא הדין גם בנוגע לבחורים שלומדים שלא בביתם, שצריכים להשתתף על כל פנים. אמנם זהו דוקא בבחור שאוכל בפני עצמו, אבל אם סמוך על שולחן בעל הבית, הרי הוא בכלל בני ביתו, שכיון שהם סמוכים על שולחנו בקביעות אינם צריכים להדליק מעיקר הדין אלא אם כן רוצה להיות מן המהדרין. כי מעיקר הדין כאשר האב מדליק נר חנוכה בביתו, הוא יוצא בזה ידי חובה בהדלקתו אף שהוא במקום רחוק מביתו, ואינו צריך שוב להשתתף אפילו במעות. (משנה ברורה).
אולם הרמ"א מביא שם, שיש אומרים שבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל, וכן המנהג.
וכתב על כך בעטרת זקנים בשם הפוסקים, שאין דין זה אמור אלא במקרה שבית האכילה והלינה הם באותו המקום, שאזי כיון שידוע לכל שמדליקים בבית החורף במקום שאנו אוכלים, וידוע שכל אחד יש לו בקרוב תכף אצל מקום האכילה – מקום לינה, על כן נחשב גם מקום האכילה כהדלקה במקום לינה. אבל מי שאוכל במקרה פעם אחת, או אפילו אוכל בקביעות, אך מקום לינה הוא רחוק ממקום אכילה, אזי מדליק במקום לינה.
וטעם הדבר שלפי מנהג אשכנז יש להדליק כמו היש אומרים – במקום שאוכל, הוא מאחר ומקום אכילתו נחשב לעיקר.
אמנם כתבו הפוסקים, שזהו דוקא לענין אכסנאי – שאין ביתו אצלו, או לעניין בן הסמוך על שולחן אביו, שאזי מקום האכילה נחשב לעיקר. אבל מי שסועד אצל חברו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר, הרי הוא צריך ללכת לביתו דוקא ולהדליק שם נר חנוכה, ולא ידליק אצל חברו למרות שאוכל שם באותו היום. ואם אינו רוצה לזוז ממקום שאוכל, על כל פנים יצווה לאשתו שתדליק עליו בביתו, ומכל מקום אין זה דרך מובחרת, מאחר וישנו דין שמצוה בו יותר מאשר בשלוחו. (משנה ברורה).
אבל אם הולך הוא וכל אנשי ביתו לבית אביו או חמיו בקביעות לכל שמונת ימי חנוכה, דבר ברור הוא שכיון שסועד וישן שם כל ימי חנוכה, אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו, שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה, שכיון שאין שום אדם בבית – למי ידליק, וכל שכן כיום שההיכר לבני הבית וכיון שישנים בני הבית – שם ידליקו. (ביאור הלכה).
והנה מי שנסע לבית הוריו לשבת, הרי שבמוצאי שבת יש להם להמתין בהדלקת הנרות עד שיחזרו לביתם ולהדליק בביתם, מאחר ושם ישנם באותו הלילה, וגם לפי הרמ"א מקום השינה הוא העיקר לגבי אכילה במקום ארעי. ולכן עליהם להקדים לשוב לביתם בכדי שיספיקו לפי מדת האפשרות להדליק בזמן.
אולם יש אומרים שאם הנסיעה תיקח כמה שעות ויעבור זמן של 'תכלה רגל מן השוק', עדיף שידליקו במקום ששבתו מיד עם צאת השבת, כי יש סברא לומר שעל ידי שהייתם שם בשבת דינם כקבועים שם. כמבואר בתשובות והנהגות חלק א' סימן שצא. ומכל מקום גם לשיטתם טוב יעשה אם ישאר לאכול שם סעודת מלוה מלכה. וכן פסק הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך, שבכל ענין יכול לכתחילה להדליק במקום ששהה בשבת, מאחר וכל זמן שלא יצא משם לא נפקעה הקביעות.
העולה מן האמור: שמאחר ויחזור לביתו מאוחר מאוד לאחר החתונה, ולכל הדעות יהיה זה לאחר ש'תכלה רגל מן השוק', הרי שעדיף שידליק בבית הוריו לפני יציאתו לחתונה, ונחשב מקום קביעות, כי עדיין לא פקעה קביעותו ממנו כעת.
ואמנם אם יוצאים לחתונה מוקדם מזמן ההדלקה, אזי כמובן שידליק בבואו לביתו הפרטי.
