תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מתי בכלל הזמן מעיקר הדין של הדלקת נר חנוכה, לפני ערבית או אחר ערבית. ב) מה הטעם בזה. ג) האם כאשר עבר הזמן ישנו הפרש לגבי הקדמת תפילת ערבית. ד) האם ישנו הפרש האם רגיל להתפלל ביחיד בביתו או במניין בציבור. ה) האם זה משנה האם רגיל להתפלל בכל יום במניין בזמן צאת הכוכבים, או במניין קבוע המתקיים מאוחר יותר.
ראשית יש להביא את המובא במשנה ברורה סימן תרעב סימן קטן א, על דברי המחבר בשולחן ערוך שזמן ההדלקה הוא 'עם סוף שקיעתה', הכוונה היא לצאת הכוכבים, שאז העם עוברים ושבים ורואים בביתו, וישנו פרסומי ניסא. וזהו כדעת הטור הסובר שמה שאמרו בגמרא שזמן הדלקת נר חנוכה הוא 'משתשקע החמה' ההכוונה היא לסוף השקיעה.
אבל באמת יש הרבה ראשונים הסוברים שכונת הגמרא הוא על תחילת שקיעה שניה, והוא בערך רבע שעה מקודם, ואותם האנשים הנוהגים להתפלל מעריב בזמנו – דהיינו אחר צאת הכוכבים, נכון לנהוג כן לכתחילה – להדליק קודם מעריב. וכן נהג הגר"א. אולם ישים בה שמן מספיק בכדי שידלוק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
ואמנם אם לא הדליק קודם לכן, והגיע זמן צאת הכוכבים, אזי יקדים להתפלל מעריב שהוא תדיר יותר, וגם יש בה מצות קריאת שמע שהיא מהתורה כמבואר בשערי תשובה. ואפילו בני אדם הנוהגים תמיד להדליק לאחר תפלת ערבית, מכל מקום מן הנכון שיכינו לפחות את השמן בתוך הנרות קודם תפילת ערבית, בכדי שיהיה מוכן תיכף לאחר תפלת ערבית להדליק, כי אם יעשה הכל אחר תפלת ערבית בודאי יש לחוש שיעבור עיקר זמן הדלקתו שהוא חצי שעה מעיקר דין הגמרא.
והנה בנוגע לבדיקת חמץ, כתב בשולחן ערוך הרב בסימן תלב סעיף ו', שאף על פי שעדיין לא קרא קריאת שמע של ערבית, וקריאת שמע היא מצות עשה של תורה, וגם היא תדירה בכל יום ויום שתי פעמים, והכלל הוא שכל התדיר מחברו קודם את חברו, אף על פי כן צריך להקדים את הבדיקה לפני קריאת שמע ותפלה, והטעם הוא מפני שהיא מצוה עוברת, שאם לא יבדוק מיד בצאת הכוכבים הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים, אבל בקריאת שמע אף על פי שמצוה מן המובחר לקרותה בתחילת הלילה, מכל מקום אינו נקרא עובר על תקנת חכמים אלא אם כן קורא אותה אחר חצי הלילה כמו שנתבאר בסימן רלה.
ומובן שזהו רק בבדיקת חמץ, מה שאין כן בהדלקת נרות לפי הרמ"א שאין צריך דוקא בתחילת זמנה, ואפילו למחבר בזמן הזה שיש פוסקים הסוברים שזמן משתכלה רגל מן השוק הוא מאוחר הרבה יותר מחצי שעה אחר צאת הכוכבים.
עוד כתב שם שכל זה הוא רק במי שרגיל להתפלל קריאת שמע ותפלה של ערבית כל השנה בתוך ביתו ביחידות, אבל מי שרגיל להתפלל כל השנה עם הצבור מבעוד יום, ועכשיו לא התפלל עמהם יקרא קריאת שמע ויתפלל מיד בצאת הכוכבים, ואחר כך יבדוק, כי מכיון שאינו רגיל כל השנה להתפלל ערבית בביתו, יש לחשוש שמא על ידי טרדתו והשתדלותו בבדיקת החמץ ישכח על קריאת שמע ותפלה.
וכתבו הפוסקים, שאין הדברים אמורים אלא אם באפשרותו להתפלל עכשיו מעריב במנין, אבל אם אין מצוי לו עכשיו מנין לתפלת מעריב, או שאין באפשרותו לצאת עכשיו מביתו ללכת להתפלל במנין, או שרגיל תמיד להתפלל מעריב במנין קבוע מאוחר בלילה, יכול להקדים ולהדליק נרות חנוכה ואחר כך להתפלל מעריב, כי אין הכלל של 'תדיר ואינו תדיר תדיר קודם' אמור, אלא באדם העומד לקיים את שניהם עכשיו, מה שאין כן כשאינו עומד לקיים עכשיו שניהם אין חיוב להקדים התדיר. כמבואר בתשובות והנהגות חלק ב' סימן שלח.
העולה מן האמור: שאם הגיע זמן צאת הכוכבים ועדיין לא הדליק, תלוי היכן הוא נמצא:
אם הוא נמצא בבית הכנסת בצאת הכוכבים, עליו להתפלל מעריב קודם להדלקה. הטעם: א) ערבית תדירה יותר. ב) יש בה קריאת שמע שהיא מהתורה. ג) אם נמצא בבית הכנסת, הרי שערבית היא מצוה שלפניו, ונר חנוכה שייכת רק בבואו לביתו.
אם נמצא בביתו בצאת הכוכבים: אם הוא בדרך כלל מתפלל ערבית ביחיד, יתפלל ערבית קודם כי שני המצוות כרגע לפניו, וערבית שהיא תדירה וגם יש בה קריאת שמע מהתורה – קודמת. אך אם הוא רגיל להתפלל במניין קבוע בבית הכנסת, ידליק קודם, כי כעת המצוה שלפניו זהו נר חנוכה, וערבית אינה כעת לפניו, שהרי אינו מעוניין להתפלל כעת. ו'אין מעבירים על המצוות'.
