תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בעיה לייבש בגד רטוב. ב) הם כן, האם זה משנה האם עושה זאת במקום המיועד לייבוש כמו נגד השמש או מקור חום אחר, או שתולה אותו סתם. ג) האם זה משנה אופן וצורת התליה, האם פורס זאת באופן הניכר שרוצה לייבוש כמו על חבל כביסה אם אטבים, או על כסא, או שסתם תולה אותו על איזה מתלה וכדומה. ד) האם הבגד נחשב מוקצה מאחר ולא היה ראוי ללבישה בערב שבת עדיין.
ראשית יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך בסימן שא סעיף מו, שבגדים רטובים אסור להניחם סמוך למקור של אש בכדי שיתייבשו, והוסיפו הפסוקים שאפילו אם האדם לבוש בהם, מכל מקום אסור לו לעמוד בסמוך למקור אש במקום כזה ששיעור החום הוא כשיעור יד סולדת בו. (משנה ברורה אות קסז).
ואמנם מעיקר הדין איסור זה הוא רק כאשר הבגד הרטוב יכול לבוא ולהתחמם בשיעור חום של יד סולדת בו, אבל אם לא יבואו לשיעור כזה אין בעיה בכך, וכן מבואר בשולחן ערוך הרב שם בסעיף נח, שזהו רק אם האדם עומד במום כל כך לאש, עד שהבגד יכול להתחמם כל כך שהיד תהיה סולדת בו. ואם באמת קשה לו לשער אם החום שיבוא הבגד יהיה בשיעור זה, לא יניח אותו בסמוך – כל עוד ישנו הספק.
ואפילו אם רוצה לקחת את הבגד לפני שיספיק להתחמם כשיעור האמור, אך יכול לבוא שם לשיעור האמור, אסור לו להניח את הבגד שם, וכפי שמצינו בשולחן ערוך סעיף יד לגבי הנחת תבשיל במקום שיכול לבוא לבישול, ובכוונתו להניחו רק לזמן קצר לפני שיגיע לבישול ולהסיר אותו משם לפני כן, שמכל מקום אסור שמא ישכח. אמנם אם הוא לבוש בבגד מסתבר שאין לומר שמא ישכח ומותר לו לשהות זמן קצר על יד מקור החום כמבואר במאור השבת חלק ד' אות טו, וראה שם עוד פרטי דינים בזה.
והנה לגבי תלייתו לייבוש שלא כנגד מקור חום, מבואר שם בסעיף מה, שבגדים רטובים אין לשטוח אותם לייבוש לא מצד איסור בישול ליד מקור חום,] אלא מצד עצם השטיחה מצד איסור דרבנן משום מראית עין שלא יחדשו ותו שכיבס אותם בשבת. ואפילו בחדרי חדרים אסור.
וכתבו הפוסקים שאפילו אם הרטיבות שעל הבגד היא מעוטת מכל מקום אסור (משנה ברורה אות קסג). אמנם דוקא אם הרטיבות המועטת היא בכל הבגד, כמו אם אין ברטיבות טופח על מנת להטפיח אז אסור, וכמבואר בשולחן ערוך שם בסעיף מז, שאפילו אם נתרטב הבגד מזיעה אסור לתלותו לייבוש. אבל אם רק מקצת כמות הבגד רטוב אין לחשוש לחשש זה שהרי רואים שלא כיבסו, כי מקצתו יבש. ויש מחמירים בזה מכל מקום, כמבואר בערוך השולחן אות קיט. ובבן איש חי פרשת ויחי.
אמנם כל האיסור לדברי הכל הוא רק כאשר ניכר שתולה את הבגד לייבוש לאחר כביסה, במקומות הרגילים לתלות לשם כך, כמו על גבי חבל תלייה, או על גבי כסא, או על גבי רדיאטור אפילו שאינו דולק. או על גבי מוט האמבטיה וכדומה. אבל אם תולה את הבגד על גבי מתלה שרגיל לתלות שם את הבגדים שלו כאשר הוא פושט אותם מעליו, אין איסור מאחר ואין את חשש האמור שיחשדו אותו שכיבס בשבת. וזאת אף אם כוונתו לצורך ייבוש כמבואר בשמירת שבת כהלכתה פרק טו.
ולעניין עצם טלטול הבגד משום מוקצה, מבואר במשנה ברורה אות קעא, שאם הוא רטוב בבין השמשות עד שהוא טופח על מנת להטפיח, הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו, ויש מפקפקים על מה שכתב.
העולה מן האמור: שאסור לתלות בגד רטוב ליד מקור חום שיכול לבוא שם לחום 'יד סולדת בו' משום איסור בישול.
כמו כן, אסור אף לתלותו שלא על יד מקור חום, כאשר עושה זאת בדרך הרגילה של פריסה לאחר כביסה לצורך ייבוש, מטעם איסור 'מראית עין' מדרבנן – שמא כיבס אותו בשבת. אך אם תולה אותו על איזה מתלה רגיל שתולה שם בגדיו היבשים אין איסור.
[ואמנם ההולכים כשיטת המשנה ברורה עליהם להחמיר שלא לטלטל כלל בגד שהיה רטוב בבין השמשות בשיעור 'טופח על מנת להטפיח' – היינו שאם מניח אצבעו על הבגד, היא נרטבת עד כדי שיכול הרטיב בה את אצבעו השניה].
