תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו מקום ההדלקה מעיקר הדין. ב) האם כאשר ישנו חשש מהצקת הגויים יכול לשנות את מיקום ההדלקה. ג) האם זה תלוי בכל אדם לפי מה שמרגיש וחושש. ד) האם ישנו הבדל במנהגים בזה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ז, שמצוה להניח את הנרות בטפח הסמוך לפתח משמאל, בכדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ואולם אם אין מזוזה בפתח, מניח את הנרות מימין. ואם הניחם בדלת עצמה, יניחם מחציו של כניסה לצד שמאל.
וכתב הרמ"א, שבזמן הזה שכולנו מדליקים בפנים ואין היכר לבני רשות הרבים כלל, אין לחוש כל כך אם אין מדליקים בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם, ומכל מקום המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם, ואין לשנות. וכתב בביאור הלכה שכוונת הרמ"א במה שכתב כאן שהמנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח, כוונתו לומר שכן הוא המנהג הנכון להתנהג כך, כי אם לא כן הרי הוא סותר את דברי עצמו שהביא שהמנהג להדליק בפנים ממש.
וטעם המנהג הוא בכדי שיכנס האדם בפתח בין שתי מצות, ואין לשנות המנהג, ומכל מקום אם יש לו חלון הסמוך לרשות הרבים, נכון יותר שיניח את הנרות שם בכדי שיהיה היכר לבני רשות הרבים ויתפרסם הנס, אם לא במקום שמצוי היזק על ידי זה.
ואמנם אם כן רבים בני הבית שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיוחד מלערב את הנרות ביחד, שעל ידי כן לא יהיה היכר כמה נרות מדליקים. ומכל מקום יזהרו שלא להדליק במקום שמדליקים את הנרות כל השנה, כי אז לא יהיה היכר כלל. ואף שבהדלקה בתוך הבית אין היכר אלא רק לבני הבית, מכל מקום היכר קצת צריך שיהיה.
והנה כתב המגן אברהם, שאם אפשר יניח את הנרות אף לפי מנהג שהביא הרמ"א שמדליקם בפנים, על יד החלון, וכתב ביד אפרים, שמה שכתב המגן אברהם שיניחם בחלון, מפני שבזה אין חשש סכנה, נראה שהוא טעות סופר, וצריך לומר שכתב שבזמן הזה אין חשש סכנה, והוא ראשי תיבות של 'בזמן הזה'. ורצונו לומר, שלעיל בסעיף ה' כתב מניחם בחלון הסמוך לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניחו על השולחן, ועל זה כתב שבזמן הזה אין חשש סכנה אם לא היכן שמצוי היזק בפועל, כמו למשל באם ירא מדליקה וכדומה. וגם יש לומר, שכיון שמדליקים בפנים ממש, וכמו שכתב הרמ"א לקמן בסעיף ח', על כך כתב שבזמן הזה אין סכנה.
ומה שכתב המחבר שאם מניח בפתח יניח לצד שמאל, כתב בלבושי שרד, שאין הכוונה לומר באמצע הדלת, לפי שהאדם עומד בפנים, אלא כוונתו לומר שאנו משערים כאלו עומד בפנים, שאז החצי דלת שלצד הציר הוא כניסה. אבל כשהמדליק עומד בחוץ, על כך כתב שיניח לצד שמאל, ואם כן מניח סמוך לכותל שהדלת סובבת שם.
וטעם הדבר שיש להדליק בטפח הסמוך לפתח, הוא מפני שאם ירחיק את הנרות להלן מן הפתח אזי אינו ניכר שבעל הבית הניחם שם. ואין זה משנה אם מניח את הנרות על פתח הבית או על פתח החצר.
והטעם שצריך להיות כנגד המזוזה, אף שכל המצוות עושים בימין החשוב, הוא בכדי שתהא המזוזה מצד ימין והמנורה מצד שמאל, ועל ידי כך האדם שיעבור בפתח יהיה מסובב במצות, ואולם בדיעבד אם הניח נר חנוכה מימין – יצא ידי חובה, ואין צריך לחזוור ולהדליק בצד שמאל. ואמנם אם אין מזוזה וודאי שידליק בצד ימין, מפני שבכל מקום של מצוה הימין עדיף, ועוד שישנו פרסומי ניסא יותר, מאחר שכולם פונים לצד ימין תחילה.
העולה מן האמור: שהמנהג כיום להדליק בתוך הבית ממש, ולא מבחוץ כפי שהיה בזמן הגמרא. ואמנם מנהג זה הוא דוקא בחוץ לארץ מחשש הצקת הגויים. ואמנם מי שאינו פוחד מחמת שאין מצוי אצלו חשש היזק מפני זה, יכול להדליק בחלון, ואדרבה זהו יותר פרסום הנס.
ואמנם הנוהגים על פי מנהגי חב"ד, (וכן הוא המנהג אצל עוד חסידים), עליהם להדליק בכל מקום (גם במקום שאין פחד מהגויים) – בתוך הבית דוקא. שמאחר וכתב הרמ"א שנהגו להדליק בפנים (מפני הגויים), נשאר המנהג כך גם במקום וזמן שפסקה הסיבה.
