תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש עניין להדליק דוקא כאשר המנורה היא במקום שם תדלק. ב) אם כן, מהו טעם הצורך בזה. ג) האם זהו גם כאשר מטלטל מעט את מהנורה או רק אם מטלטל הרבה. ד) האם יש הבדל אם זהו לנוחות יתר, או למנוע טורח מרובה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף א, שהדלקה היא עושה מצוה, ולא הנחה, ולכן אם היתה המנורה מונחת במקומה – שלא לשם מצות חנוכה, מדליקה שם ואינו צריך להסיר אותה משם, ולחזור ולהניחה לשם מצות חנוכה. כמו כן נר שהיה דולק כל היום, – שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה, – למוצאי שבת מכבה ומדליקה לשם מצוה.
ומכל מקום על האדם להדליקה במקום הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ, לא יצא, כי בזה יאמר הרואה שלצורכו הוא מדליקה בכדי להשתמש לאורה. וכן אם מדליקה ואוחזה בידו, במקומה, לא יצא, שהרואה אומר: לצרכו הוא אוחזה.
והנה על מה שכתב המחבר – וכן אם מדליק ואוחזה בידו. הביא הטורי זהב את פירוש רש"י, שהכוונה היא שאחז את המנורה – משהדליקה עד שכבתה. ומשמע מכך שאם אוחז אותה בידו קצת זמן ואחר כך מניחה כשהיא דולקת יצא. וכן יש לבאר את לשון הטור והשולחן ערוך בזה, שכתבו ואוחזו בידו, ומשמע מלשון זו שזהו כל זמן מצותו. ולפי גדר זה אם אוחד מעט זמן ומטלטל את הנרות מעט אין בכך בעיה, כל עוד לא אחז אותם במשך כל זמן משך מצוותם.
והביאו במשנה ברורה, שדעת הטורי זהב שדוקא שאוחזה כל זמן מצותו, אבל אם אוחזה בידו קצת זמן ואחר כך מניחה כשהיא דולקת- יצא. וכותב על כך שכמה אחרונים מפקפקים בזה ודעתם שאין להדליק עד שיהיו מונחים תחלה במקומם.
והנה כל הצורך בדין זה שידליקם במקום הנחתם, והיינו לפחות משך הזמן של חצי שעה, הובא בבית יוסף שזהו דוקא בנרות שהאדם מדליק בביתו, אבל יש אומרים שבנרות בית הכנסת מותר להדליקם במקום זה ולהניחן במקום אחר, ומכל מקום יש ליזהר לכתחילה גם בנרות בית הכנסת שלא לטלטלם ממקומם.
ובטעם הדבר שהאיסור הוא מפני שהרואה אומר שלצורכו הדליק, הקשה בבית חדש, שהרי בגמרא מבואר שהטעם הוא מפני שהדלקה צריכה להיות במקומה – כיון שהדלקה עושה מצוה, ואם כן מה צריך לטעם זה שזהו מפני הרואים? ותירץ שם שבא לומר בטעם זה שאפילו לשיטתנו שמדליקים בפנים, מכל מקום אם הוציאם לחוץ – לא יצא, כי הרואה אומר לצרכו הדליקה.
וכתב בפרי חדש, שמסתבר לומר, שאלו נרות של מתכת הנהוגות להדליק בהם בכמה מקומות, שיש להם שמונה פיות ואחד עולה על גביהם – והוא השמש, והם מיוחדות להדליק בהם בחנוכה מידי שנה בשנה, ולא נעשו אלא לכך, והדבר ידוע לכל שאין משתמשים בהם, אם אחזה בידו עד שכבתה יצא, כיון שהכלל הוא שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה, אם כן אין לחשוש כלל לרואים שיאמרו לצורכו הוא אוחזה, מאחר שאין דרך בכך.
ואין לחשוש לאנשים מהעולם שלא רגילים בכך, כי אם כן לגבי חצר שיש לה שני פתחים המבואר במסכת שבת כג, א, אזי אפילו מרוח אחת שיצטרך להדליק בשתי הפתחים משום בני העולם, ומכך שאמרנו בגמרא שם שאין חוששים אלא לבני העיר הזאת בלבד, משמע שאין חוששים בדברים אלו אלא לבני העיר בלבד ולא לבני העולם, אולם מסיים שם שכן נראה לומר להלכה ולא למעשה.
וכתבו הפוסקים שאפילו היה ההדלקה והנחה במקום אחד בפנים או בחוץ גם כן יש ליזהר שלא לטלטל הנרות חנוכה ממקומם עד שיושלם השיעור של ההדלקה – דהיינו חצי שעה. ויש מאחרונים שמקילים בזה, ומכל מקום כתב בפרי מגדים שלכתחילה בוודאי יש ליזהר בזה.
העולה מן האמור: שלכתחילה וודאי שיש ליזהר מלטלטל את הנרות אפילו מעט, משעת ההדלקה עד לאחר סיום החצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
אמנם מאחר ויש פוסקים שמקילים בדין זה לגמרי, (כל עוד אינו אוחז את הנרות כל משך זמן החצי שעה), ובנוסף, אף למחמירים הנה ישנם שמקילים בזה כיום לאלו המדליקים במנורה מיוחדת למצוות נרות חנוכה, וכן מחמת שיש כיום את אור החשמל, (שאזי אין חשש שיאמרו הרואים שמדליק זאת לצורך שימושו), על כן יש להקל בשעת הצורך לטלטל מעט את הנרות לצורך ההדלקה (וכמו בנידון השאלה). וכן מובא בספר מנהגי חב"ד.
