Ask The Rabbi

נושא: תפילה

תודה לאנשים

שלום וברכה!
מדוע אנחנו צריכים להגיד תודה לאנשים? הרי בסופו של דבר הכול מגיע אך ורק מהקב"ה.

אמירת התודה לאדם היא בגלל שיש לו בחירה חופשית, ואמנם הכל מגיע מאת ה', אך הוא בחר להיות שליח שדרכו זה יעבוד.

ובהרחבה יותר:

אדמו"ר הזקן (באיגרת כ"ה בתניא) מבאר את יסוד ההבנה באמונה בה' גם בעת פגיעה שגורם במעשיו אדם בעל בחירה חופשית.

נקודת המוצא של ההסבר היא שהבחירה החופשית של האדם תקפה לגבי עצמו ולגבי חייו שלו בלבד, אך לא לגבי אחרים. האדם יכול לבחור אם להיות ירא שמיים ולקבל שכר או לפרוק עול ולפעול כנגד רצון ה' ולשאת חלילה בתוצאות שיבואו בעקבות זאת, אבל הוא לא יכול לבחור מה יקרה לאדם אחר.

לדוגמה, אם ראובן מתוך בבחירתו החופשית גנב משמעון, אין פירוש הדבר שבגלל בחירתו החופשית נגרם לשמעון נזק, אף על פי שבמבט שטחי נדמה שכך הדבר. פעולת הגנבה לא הייתה מצליחה אלמלא הקב"ה הסכים ורצה שיחסר הכסף משמעון מסיבות אחרות הנוגעות לו ולטובתו, ועל זה נאמר "מגלגלים חובה על ידי חייב". ראובן שהחליט לגנוב – ייענש על רוע בחירתו, אבל ההצלחה לכאורה לפגוע בשמעון, אינה קשורה אליו. היא קשורה להחלטה של הקב"ה. אם ה' יחליט ששמעון לא ייפגע ולא ייגרע מאומה מרכושו – פעולת ראובן לא תצלח. ואם צלחה – סימן הוא שה' רצה שייגרע מרכושו. שום החלטה ובחירה של ראובן לא תוכלנה לפגוע ברעהו, מאחר שהאדם יכול לבחור לגבי חייו בלבד ולא לגבי אחרים.

הדברים אמורים גם בכיוון ההפוך: אם הקב"ה גזר על פלוני שתגיע אליו טובה כל שהיא, היא בוודאי תבוא אליו, ואיש לא יוכל למנוע אותה ממנו. ואם אלמוני יבחר לסייע לו באותו עניין, אין פירוש הדבר שהטובה הגיעה אליו בזכות בחירתו של אלמוני. אלמוני היה רק השליח שדרכו הטובה התגלגלה אל פלוני, שנאמר "מגלגלין זכות על ידי זכאי". ואומנם לשליח מגיע שכר על בחירתו לשמש שליח לדבר טוב וחיובי, ועם זאת מי שזכה בטובה צריך לזכור שהקב"ה הוא מקור הברכה וממנו הגיע אליו השפע הטוב שירד עליו.

זהו כלל חשוב שזכירתו היא חלק מעבודת הביטחון: לאדם לא יכול לקרות מאומה מעבר למה שהקב"ה גזר עליו, בין לטובה בין לרעה. כל הבחירה החופשית של האדם תקפה רק לעניינים הקשורים לו עצמו, ואין לה השפעה כלל על זולתו. ואם נראה לנו שדבר מסוים נגרם לנו בעקבות בחירה של אחרים, עלינו לזכור שהם היו ה'צינור' שדרכו 'עבר' הדבר אלינו, אך הם אינם המקור שממנו נשלח אלינו. פירוש הדבר שאין אדם בעולם שיכול להועיל לנו או להזיק לנו, חלילה, אלא אם כן קיבל רשות מהבורא לשמש שליח להבאת אותו הדבר אלינו. וכיוון שכך, אין לנו לחשוש משום אדם, שכן שליח אינו אלא שליח, ואין בכוחו שלו להזיק לנו. ועל זה הדרך אין לנו  לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, ואין לנו לצפות אלא ממנו, שהכול בא מידיו, בין במישרין ובין בידי שליח, על פי רצונו ובחירתו יתברך.

הנחת יסוד זו תאפשר לנו להשתחרר מכל הפחדים מבני אדם וגם מכל התקוות והציפיות, וממילא גם מכל האכזבות, הנפש תהיה פנויה להיקשר בקשר אמיתי עם הקב"ה ומתוכו תצמח גאולתה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].