שינה בסוכה.

האם יש מקור בגמ' או בראשונים למנהג שאין ישנים בסוכה? או שזהו ענין חדש של הדורות האחרונים?

ראשית מצינו רמז לכך בגמרא 'אמר רבי יהושע בן חנינא כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה.. לא טעמנו טעם שינה, דהוו מנמנמי אכתפי דהדדי' –


וכתב הרבי ע"ז "י"ל (עכ"פ – לחדודי) שמכאן מקור לאלו שלא ישנים בסוכה, כי לכאורה גם מנמנמי, שינת ארעי צריכה להיות בסוכה. ופשטות הלשון כאן משמע שהיו מנמנמי מחוץ לסוכה".


ומלבד זאת, מנהג זה יסודתו בהררי קודש, וביאר זאת כבר הרבי באריכות הביאור ע"פ נגלה וע"פ חסידות. נקודת הביאור היא שבסוכה מאירים "מקיפים דבינה" וכו'. וראה הביאור בשערי המועדים סוכות – סימן שינה בסוכה. 

מקורות