Ask The Rabbi

נושא: תפילה

פסיקה ללא נגיעה אישית

שלום, רציתי לשאול כיצד ניתן לדעת שלכל אורך הדורות הרבנים שתיקנו גדרות אכן היו ללא נגיעות אישיות?

שלום וברכה.

השאלה הינה שאלה מצויינת. מכיוון שנגיעה אישית היא מסוכנת ביותר ואין לה מקום כלל בתקנת גדר לציווי האלוקי. ואף יותר מכך - וכפי שכתבו חז"ל שחמורים דברי סופרים מדברי תורה.

כדי לשמור על התורה שבעל פה מהסכנה הזו קבעו חז"ל עקרונות חשובים ביותר. ואתן כמה דוגמאות כדי להבין מעט מזעיר את הביטוי שלהם למעשה :

* פוסק צריך להיות מוסמך רב מפי רב מוסמך עד משה רבנו. (או עד לתקופת רבי יוסף קארו על כל פנים). ואף שיש בזה פרטים וחילוקים רבים.
* פוסק צריך לעבור שימוש חכמים והסמכה מיוחדת בנושא שהוא עוסק בו. ויש לחכמים לדקדק היטב בנתינת הסמכה זו.
* לבית דין גדול יותר יש יכולת לחלוק על בית דין קטן יותר אך אפילו הסנהדרים לא יכולים לבטל תקנה של בית דין שגדולה מהם במנין ובחכמה.
* תקנות קדומות תקנו בדרך כלל רבים (יחיד ורבים הלכה כרבים).
* יחיד שלא פעל לפי תקנות הרבים ורצה לשנותה בתוקף - לעיתים נודה (ואף שהיה צדיק גדול וירא שמיים עצום וראה רבי אליעזר ותנורו של עכנאי כדוגמא).
* גם תקנות שהתקבלו מתוך פסיקתם של רבנים יחידים ומאוחרים יותר (כמו רבנו גרשום למשל) היו צריכות להתקבל אצל קהל רבני גדול יותר בתקופתו ואחר כך בתקופות מאוחרות יותר. כך שלא נעשו רק מתוך דעת יחד (גדול ככל שיהיה).
* בכל מקרה הרבנים היחידים שקיבלו את תקנותיהם היו גדולי תורה באופן שכתביהם ופסקיהם התקבלו על דעת גדולי הדור והיו מפורסים בזיכוך רעיונם וצירוף מאמרם הניכר מתוך העיון המדוקדק בכתביהם ובמעשיהם במשך שנים.
* עד הש"ך והט"ז (שכבר היו הרבה אחרי תקנת התקנות) כל החיבורים של גדולי ישראל נכתבו ברוח הקודש.

ישנם עוד עקרונות רבים שמאחוריהם ניתן להבין שהרבנים שתקנו את הגדרות היו דומים למלאכי צבאות השם ממש. אך יש ללמוד לשם כך את השתלשלות ההסמכה והעברת השמועה ואת קבלת הפסיקה. ואקווה שבדוגמאות המועטות שהבאתי תוכלי למצוא כיוון ופתח להבנת הנושא לעומקו.

ושנזכה כולנו שכל מעשנו יהיו לשם שמיים. וכמאמר אנטיגנוס איש סוכו (אבות א) "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס........ ויהיה מורא שמיים עליכם" . ולא תצא תקלה תחת ידינו.

בברכה

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].