שלום רב,
אני רוצה לשאול שאלות בסוגיה יסודית בחסידות ואני אשמח אם תענו לי עליהן:
האם יש מקור והתייחסות בכתבי האריז"ל ובספרי המקובלים הקדמונים בענין הצדיק כפי שראו את זה בחסידות?
האם יש חלוקי דעות בחסידות בענין הצדיק וההתקשרות בו?
איך צריך להיות היחס בין עבודת האדם והשתלמותו הפנימית להתקשרותו לצדיק? איך מפרידים בין התקשרות לצדיק לסגידה לאדם שאינה דרך היהדות אלא דרכה של הנצרות וכדו'?
בתודה רבה
שלום וברכה,
המקור הראשון לעניינו של הצדיק הוא ראשית כל בתורתנו הקדושה, בה נאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", היינו שהאמונה בה' כוללת בתוכה גם אמונה במשה רבינו, עבד ה'.
כן בפסוק נוסף אשר מעיד משה רבינו על עצמו "אנכי עומד ביניכם ובין ה' אלוקיכם להגיד לכם את דבר ה'", היינו שכל עניינו להיות צינור וממוצע (המחבר) שדבר ה' יעבור דרכו.
וחז"ל כבר אמרו "אין דור שאין בו כמשה", ובזוהר מובא בפירוש כי נשמת משה רבינו באה ומתלבשת בכל דור ודור, וכמצוטט גם בתניא.
בנוגע לעבודת השם ביחס אל הצדיק, ידוע החילוק בין חסידי פולין לחסידי חב"ד, בפירוש הפסוק "צדיק באמונתו יחיה" שחסידי פולין פירושו שהצדיק מחיה את את המקושרים אליו, ומשפיע להם את כל ההשפעות, ואף מוציא אותם ידי חובה בעניינים מסויימים, ופירושו אל תקרי יחיה (עם שווא מתחת לח') אלא יחיה (עם פתח מתחת לח'), יחיה אחרים. ואילו בחסידות חב"ד פירושו יחיה כפשוטו, לעצמו, שנדרשת עבודה עצמית של כל אחד ואחד, וכמו שהדגיש זאת הרבי בשיחתו הראשונה לאחר קבלת האדמו"רות, בי' בשבט תשי"א. מומלץ לעיין שם.
כלומר, שעם כל מעלת הצדיק, אין בה לפתור את האדם מעבודה אישית ומיגיעה. הצדיק מכוון את הדרך נותן כוחות וכו' אך העבודה עצמה צריכה להיעשות על ידי האדם עצמו.
לגבי ההפרדה מדרכים אחרות וכו', ראשית לא צריך להיבהל, הרי הנצרות מחקה את היהדות בכל דבר, אבל כמובן שהבדל עצום בין הדברים:
יסוד היסודות ביהדות היא ש"אין עוד מלבדו", כלומר שה' הוא המציאות האמיתית והיחידה, ואין לשתף שום כח אחר מלבד כוחו של הבורא. אלא, שכמו שהבורא האין סוף, שלמעלה מזמן ומקום, בוחר לשכון ולהתגלות דוקא בגבולות של זמן ומקום, לדוגמה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שאף שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה, הרי ה' בוחר, בבחירתו החופשית, לשכון ולהתגלות דווקא במקום מסויים, בהר הבית בבית המקדש, ושם גופא בקודש הקודשים וכו'. הרי מובן ופשוט, שאין הגבלת המקום מתארת את מציאותו של ה', שהרי הוא למעלה מזמן ומקום, אלא שהאין סוף ממש, בחר, ויכול, כיון שהוא כל יכול, להתגלות במקום מסויים, ואותו מקום הוא כלי להשראת השכינה. וכשיהודי עולה לבית המקדש בשלשת הרגלים וכו' אין זו סתירה לאחדותו של ה' שנמצא בכל מקום, כיון שה' עצמו בחר שההתגלות שלו אלינו תהיה דרך שם.
ועל דרך זה ענין הצדיק כמו משה רבינו, אין הוא חלילה מציאות נפרדת מאלוקות, אלא אדרבה כל עניינו ביטול לה' באופן מוחלט, עד כדי כך, שהשכינה שורה ומתגלה דרכו "שכינה מדברת מתוך גרונו", ויתרה מזו - משה רבינו אומר בתורה "ונתתי עשב וכו'", כיצד מדבר בעד עצמו? כיון שאין לו שום מציאות, ומה שמדבר זהו רק שה' מתגלה על ידו.
ממילא הליכה אל הצדיק לבקש ברכה וכדומה, אין זו סתירה לאחדות ה', כמו שאין סתירה לעלות לבית המקדש וכו', כי הפניה היא רק לה' יתברך לבדו, אלא שה' קבע מסגרות של זמן ומקום שבהם הוא מתגלה ושורה. והצדיק שכל ענינו ביטול לה', נעשה כלי להשראת השכינה. ופשוט שאין זה דומה כלל לענין הנצרות וכו', אשר שם כביכול יש כוחות נוספים מלבד ה', אשר זהו ענין ה'שיתוף' רחמנא ליצלן.
וכאמור, שאין זו המצאה של בני אדם, אלא כך התורה גופא מספרת לנו ואומרת, כפי שצוטט קודם ובעוד מקומות כמובן.
בשורות טובות
ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.
ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.
ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:
ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.
ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):
[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].
ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.
וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:
ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.
וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:
[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].
אתר האינטרנט “דעת – יהדות באור החסידות והקבלה” מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.