המושגים מקיף ופנימי בתורת החסידות והקבלה מתארים שתי צורות של התגלות אלוקית אל הנבראים. התגלות באופן פנימי פי' שהאור והחיות מתגלה אל הנבראים, מותאם לפי רמתם וחודר לפנימיותם, ואילו התגלות באופן מקיף פי' שהאור גבוה מידי מיכולת הקבלה של הנבראים ולכן אינו יכול לחדור ולהתגלות אליהם באופן מודע ומרוגש רק באופן מקיף וסובב. לדוגמא – בכל יהודי ישנה נשמה אלוקית. ישנם כאלה שהצליחו לגלות אותה ואת כוחותיה, ולתת לה להשפיע באופן מכריע על חייהם, כל אחד לפי דרגתו הרוחנית. וישנם כאלה, שלהיפך, לא נותנים לה להתגלות, חוסמים אותה ומסתירים אותה במעשים אסורים המנגדים את רצון הבורא. למרות זאת מבואר בתניא, כי גם אנשים כאלו הקרויים "רשע ורע לו" – כלומר שלא מתגלה אצלם שום דבר מבחינת הטוב האלוקי, הרי גם אצלם קיימת הנשמה האלוקית, אלא שהיא בבחינת מקיף. היא קיימת אך ללא התגלות מודעת. הביטוי שלה בבחינת מקיף היא כדברי חז"ל שעל כל עשרה יהודים השכינה שורה, גם אם ביניהם ישנם רשעים גמורים שנשמתם האלוקית היא בהסתר מוחלט.