יחס לבעל במצב שונה מול הילדים - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

יחס לבעל במצב שונה מול הילדים

  • שאלה

קראתי את המאמר הורות מתוקנת, והוא נגע בי עמוק, בעיקר הנקודה שילד חווה את עצמו, מקומו ויציבותו דרך נוכחות ההורים בעולמו ודרך יחסם ההדדי.

כאישה לבעל הסובל ממחלת נפש (שמצליחה להיות מאוזנת רק באופן חלקי), אני שואלת את עצמי איך אוכל להשתדל בעניין בריאותם הרגשית של ילדיי.

יש דברים שאינם תלויים בי, כמו הקושי שלו להיות נוכח בעולמם, שזה תלוי מאוד במצבו הנפשי. אני יכולה לעשות את ההשתדלות שלי בעזרת השם, אבל בחלק שקשור ביחס ההדדי שלנו, אני רוצה לשאול:

א. לגבי הנקודה של שוויון שהוזכרה בכתבה: לפעמים בעלי מתנהג בצורה לא מותאמת למציאות, או אומר לילדים משפטים לא מתאימים. מאוד קשה לי לכבד אותו במקרים כאלו, ואני גם רוצה שהילדים יבינו מה נכון ומה לא. בפרט שלמרות כל המאמצים, והידיעה שהכל מהשם וכו', יש בתוכי גם כעס על המחלה שלו.

ב. איך מתמודדים עם חוסר העקביות שלו? מאוד קשה לקבוע איתו כללים להנהגת הבית, כי בפועל בשטח, הוא יתנהג בצורה הפכפכה (אולי כי כדי לעמוד על הדברים מול לחצי הילדים צריך כוחות נפש, והוא מתקשה להסתדר עם עצמו…). פעם יתיר (ולרוב כך) ופעם יאסור. אינו עקבי גם לעצמו וקל וחומר לילדים. הבנתי שתיאום משותף איתו לא ילך, אם אנסה להתאים עצמי אליו, הכללים לא יחזיקו מעמד וכל הבית יתנדנד. מה שנשאר לי זה לקבוע בעצמי מה כן ומה לא. אני חושבת שלפעמים זה פוגע בו, רק שלא מצאתי דרך אחרת. מה שקורה זה שאם אני לא בשטח, הוא יתמוך בהפרת הכללים של הילדים. זה מעורר כעסים, ובכל מקרה לא נותן לילדים תחושה של ביחד.  השאלה שלי האם יש משהו באופן ההתנהלות שלי שאני יכולה לעשות כשזה הנתון, כדי למזער את הנזק אצל הילדים?  מה למשל רצוי להגיב כשישנו כלל מסוים בבית, ואבא מפר אותו. מה אמור להיות המסר לילדים? 

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
  • תשובה
 

שלום וברכה,
ברור שהמציאות שאת נמצאת בה ושהילדים נמצאים בה היא בהשגחה פרטית, וממילא היא המציאות הכי מדוייקת והכי נכונה עבורכם.
למרות כל מה שנכתב במאמר על ההשפעה של האחדות ההורית על הילדים, בוודאי שכאשר מסיבות כאלה או אחרות זה לא קיים, אין זה אומר שהילד חלילה לא יכול להשלים בתודעה בוגרת את מה שהוא לא קיבל וספג מההתנהגות ההורית.
ככל שהילדים יגדלו הם ישכילו להבין נכון ב"ה את המציאות שהם חיו בה עם כל מעלותיה ומגבלותיה ויסגלו לעצמם השקפה נכונה על עצמם ועל החיים.
חשוב מאד שתמשיכי לכבד את בעלך באופן שהילדים יחוו את הכבוד הזה. זה יתן להם המון. כשהם יגדלו ויבינו את המגבלה שהיתה לבעלך כמו שאת מבינה את זה היום, הם יעריכו שבעתיים את הכבוד שנתת לו למרות הקושי, את היכולת שלך להתמקד בטוב שבו ולא להגדיל את הקושי, ובזה עצמו את נותנת להם חוסן נפשי וכלים חשובים מאד להתמודדויות שלהם בחיים.
בינתיים האתגר שלך הוא 'ללכת בין הטיפות'. מצד אחד מאד לכבד את בעלך, האבא של הילדים, ומצד שני להציב להם גבולות נכונים מתוך אהבה והזדהות עם מקומם.
יש להשתדל כמה שאפשר להיות בדעה אחידה. אבל עדיף לפעמים לוותר על הכלל הנכון מאשר לפגוע בכבוד או בסמכות של אבא. זה אמנם קצת מורכב, אבל הילדים יקלטו בסופו של דבר את המציאות המורכבת. אפשר גם מלכתחילה שהכלל יהיה – הולכים לישון ב.. או מקבלים ממתק ב.. אלא אם כן אבא או אמא אומרים אחרת.
אם שייך לשוחח עם בעלך מידי פעם על סוגיות חינוכיות מתוך כבוד והערכה לדעותיו או ללכת ביחד להדרכה בטח ייטב, ואם זה לא ניתן תמשיכי בחכמה למצוא דרכים עקיפות ועוקפות לתמרן בבית באופן הכי מיטבי שניתן.

בשורות טובות והצלחה רבה




מקורות

דילוג לתוכן