Ask The Rabbi

נושא: תפילה

חוק תוכות

בנוגע לכתיבת סת"ם אף פעם לא הבנתי מהו המושג 'חק תוכות', האם אפשר להסביר לי מה זה בבקשה?

 

 

 

חק תוכות הוא אחד הפסולים בכתיבת סת"ם.

כאשר כותבים ספרי תורה תפילין מזוזות ומגילת אסתר אזי יש  לכתוב את המילים שנאמר "וכתבתם לאות על ידך". איך אפשר שאות תהיה כתובה על הקלף מבלי שיכתבו אותה?

אלא שיש אופנים נוספים ליצור צורה של אות ולא על ידי  כתיבה אלא על ידי מחיקה. לדוגמא, כאשר נופלת טיפה של דיו ויוצרת כתם שחור על הקלף, לאחר שהדיו מתייבש אז ניתן לקחת סכין מנתחים מספר חמש עשרה או מספר עשר שהם סכינים    מאוד מאוד חדים עם ראש מעוגל וכך על ידי גירוד ניתן די בקלות - למי שמיומן בדבר - לחקוק את הדיו המיותר ולהשאיר דיו יבש בצורה של האות שאותה אני רוצה שתהיה כתובה כאן. זה מה שנקרא 'חק תוכות'. ישנם אופנים נוספים של יצירת אות באופן האסור שזה גם נקרא חק תוכות ולדוגמא כאשר נופלת טיפה של דיו קטנה ואנו משאירים אותה כך ורק מוסיפים לה פס קצת ארוך מלמטה כך שתיווצר האות ו' אזי אמנם יש כאן מעשה כתיבה בחלק התחתון של האות אבל החלק העליון של האות נעשה לא על ידי כתיבה אלא על ידי נפילה של טיפת הדיו על הקלף וזה גם נקרא חק תוכות.

דוגמא נוספת למשל, אם הסופר רצה לכתוב את האות "ה" ובטעות נתמלא החסר ויצאה האות "ח", ומחק הסופר את המקום שנתמלא והפך את האות להיות "ה", הכתיבה פסולה, ויש למחוק את האות ולכתבה מחדש.

נביא עוד דוגמאות:

  • סופר שהתחיל לכתוב את האות אל"ף והקולמוס שלו היה מלא בדיו יתר על המידה, וכשבא להשלים את האות נתמלא האות בדיו ונראה מלמעלה כמו עיגול שחור על כל האות (ולא ניכר צורת האות אל"ף). ומיד הסופר שאב את הדיו המיותר וחזרה האות לצורתה. השאלה היא - האם אנו נאמר גם בזה חק תוכות כיוון שהתבטלה צורת האות ושוב חזרה לעצמה ע"י שאיבת הדיו? האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות כיוון שהדיו לא נגע בקלף עצמו אלא הוא רק נשאר באויר אע"פ שהוא באמת שינה כביכול את האות. אך העובדה היא שכאשר הסופר שאב את הדיו האות חזרה לצורתה, סימן הוא שהדיו המיותר לא נגע בקלף.


מצד שני האות נעשתה לא ע"י כתיבה אלא ע"י שאיבה ועוד אם היינו משאירים   את הדיו קצת על האות ולא שואבים אותו מהר, היה נופל על הקלף. ולכן זו סברה לומר שכן היתה פה פעולה של חק תוכות.

  • סופר שהשאיר יריעה כתובה אך הכתב יבש, ונשפך לו בטעות דיו על היריעה, מיד כשראה זאת ספג את הדיו שנשפך. אמנם יש קצת מראית אפור על הקלף אחרי שניקה אותו, אך ניתן לקרוא בבירור את המילים. האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות?


במקרה זה- אנו נאמר ודאי שהיה כאן חק תוכות כיוון שהאותיות השתנו לגמרי ואבדו את צורתם, ומה שהסופר הצליח להחזיר את צורתם ע"י ספיגת הדיו, בגלל שהכתב היה יבש והדיו שנשפך היה נוזלי ואפשר לספוג אותו ועדיין לא נכנס / נספג בקלף.

חשוב לציין שפסול של חק תוכות הוא דבר שאין אפשרות לעלות עליה כיון שזה לא מחייב שנראה בכלל שנעשתה כאן מחיקה בקלף בשביל שנחשוד שעשו כאן משהו ואפילו אם כן נשאר רושם של מחיקה בקלף אזי תמיד נתן לומר שזה מחיקה שנעשתה בכשרות.

יש מושג שנקרא 'חצי חק תוכות' שלגביו יש מחלוקת האם זה כשר או פסול. מהו מושג זה? חצי חק תוכות מתייחס למצב בו אנו כתבנו חלק מהאות וכעת האות עדיין לא נקראת גמורה בכלל, ועכשיו נוצרה בעיה הלכתית שתמנע מאתנו להשלים את האות ואם נמשיך לכתוב את האות זה יצא לנו אות פסולה. בשביל למנוע את הבעיה הזו אנו כעת (לפני שהשלמנו את כתיבת האות) מוחקים את הבעיה שנוצרה (הבעיה יכולה להיות לדוגמא שטיפה של דיו נפלה לנו על חצי האות שכתבנו וקלקלה את הצורה שלו, או אם חצי האות שכתבנו נמרח קצת על הקלף, או שכתבנו את חצי האות לא כמו שצריך לא כמו שצריך). ולאחר שמחקנו את הדבר הבעייתי אנו ממשיכים לכתוב את האות. יש מהפוסקים האוסרים דבר זה ובשביל שזה יצא לנו תקין הם מצריכים למחוק לא רק את הדבר הבעייתי אלא את כל החצי אות ולכתוב הכל מהתחלה. אך יש מהפוסקים המתירים לעשות כך.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].