נושא: כשרות

בית הכנסת שלא היה בו ספר תורה, וקיבל ספר תורה ישן מאדם שתרם אותו – והעביר מבית כנסת אחר לבית כנסת זה, האם עליהם לעשות 'הכנסת ספר תורה' לספר תורה זה?

בית הכנסת שלא היה בו ספר תורה, וקיבל ספר תורה ישן מאדם שתרם אותו – והעביר מבית כנסת אחר לבית כנסת זה, האם עליהם לעשות 'הכנסת ספר תורה' לספר תורה זה?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו מקור עניין וטעם הכנסת ספר תורה, האם זהו חיוב, או מנהג. ב) האם הכנסת ספר תורה הוא רק על ספר תורה חדש, או שלגבי בית הכנסת הזה הוא חדש. ג) האם זה משנה האם כבר היה בבית כנסת ספר תורה אחר, או שהוא הספר תורה הראשון שישנו בבית כנסת זה. ד) אם צריך ספר תורה חדש דוקא, האם הוא גם בספר תורה ישן כאשר נעשה שינוי בגוף הספר, כמו הרבה תיקונים הצריכים לו.
ראשית יש לציין שהכנסת ספר תורה הוא מנהג ישראל קדום, שהיה בו ריבוי פרטים במעמד ההכנסה לכבוד התורה. כפי משפרט אדמו"ר הרייץ מליובאוויטש באגרות קודש שלו חלק ו' אגרת ה,תריב. ומביא שם בארוכה סדר המעמד במקובל מדורות קודמים, ובתוך דבריו כותב: והמנהג המקובל במדינתינו הוא אשר איזה ימים לפני הסיום והכנסת התורה לבית הכנסת, מפרסמים בכל בתי הכנסיות שבעיר, אשר ביום פלוני יתקיים בעזרת השם יתברך סיום התורה והכנסתה בבית הכנסת, ומזמינים את כל המתפללים לבא לתת כבוד לתורה, היינו גם אלו שלסבה מן הסבות כנהוג בין בעלי בתים בענייני כבוד וכדומה או קנאה ושנאה אין רוצים לבא להשתתף בסיום הספר, אבל ענין נשיאת הספר והליכתה לבית הכנסת הוא ענין כללי שהכול צריכים להשתתף בזה בשביל כבוד התורה בשעה שישאו את הספר תורה לבית הכנסת'.
והנה המנהג להכנסת ספר תורה, הוא דוקא כאשר מסיימים ספר תורה, וכהדגשת המדברים בעניין זה, מנהג סיום והכנסת ספר תורה. והוא משום קיום מצוה חשובה זו של כתיבת ספר תורה שהוא מצוה מהתורה, שעושים שמחה לגמרה של תורה.
יתירה מזו כתבו הפסוקים, שאם אדם קנה ספר תורה מהשוק שלא נכתב עבורו במיוחד, והיינו שרק אם ממנה את הסופר שליח עבורו אזי נחשב כאילו הוא עצמו כתב את הספר תורה וממילא מחוייב בהכנסה, אבל אם קנה לאחר שנכתב שוב אין זה כאילו הוא כתב, וממילא אין עושים הכנסת ספר תורה. וכפי שמבואר בספר השומר אמת הלכות קריאת התורה אות ח', שמי שקנה ספר תורה מהשוק שלא נכתב לשמו במיוחד, אזי לא אומרים פיוטים בדרך הבאתו לבית הכנסת כנהוג בכל הכנסת ספר תורה חדש.
ובמקרה שקנה ספר תורה בשותפות, אזי נחלקו הפוסקים האם מקיים בזה מצוות כתיבת ספר תורה או שאין יוצאים עד שיה א משלו מש לגמרי. כמבואר ברבי עקיבא איגר בספרו קנאת סופרים הלכות ספר תורה סימן קא. כי אין יוצאים בשותפות כי צריך שיהיה לכם. וכן הוא בערוך השולחן סימן רע סעיף יא.
אך יש פוסקים שסוברים שיוצא אפילו בשותפות ונחשב כאילו כל אחד כתב את הספר תורה בעצמו, וממילא עושים הכנסת ספר תורה, כמבואר בשפת אמת (גור) יורה דעה סימן רע. שגם בשופתות נחשב לכם, ובשאלות ותשובות בית הלוי בסימן ל.
וכתבו הפוסקים בנוגע לאדם שירש ספר תורה ישן מאבותיו, שהיה מוטעה מאוד ונתן הרב כסף בכדי לתקן אותו ורוצה להחזיר אותו לבית הכנסת בו היה, או לתת אותו לבית הכנסת חדש, אזי יש לעשות בו את הסדר של אמירת פסוקים בשירות וזמירות הנהוג בכל נתינת ספר תורה חדש כאשר מכניסים אותו לבית הכנסת, וכן לעשות סעודה לגמרה של תורה, אך לא עושים הולכה לבית המדרש על ידי תופים ומחולות כמו בספר תורה חדש ממש. שלא יטעו ויגנבו דעת הבריות שיחשבו שמדובר בספר תורה חדש ממש, ולכן גם את הסעודה יצמצמו מעט מהדרך הרגילה הנהוגה בזה, כמבואר בנטעי גבריאל הלכות הכנסת ספר תורה פרק יט אות כ', בשם הגאון שמואל וואזנר.
העולה מן האמור: שמנהג הכנסת ספר תורה הוא רק באדם שכתב (בעצמו או על ידי שליח במיוחד עבורו) - ספר תורה חדש. שכאשר מסיימים את כתיבת הספר תורה, נוהגים לעשות סדר ומעמד 'סיום והכנסת ספר תורה' כמקובל בכל מקום לפי מנהגו, - בתהלוכה וריקודים עד בית הכנסת וכו'.
ואם כתבו בשותפות (או שנכתב עבור שותפים) - נחלקו הפוסקים, והמנהג להקל בזה להחשיב כאילו נכתב עבור כל אחד מהמשתתפים במיוחד, ועושים הכנסת ספר תורה.
ואם תיקן ספר תורה ישן והוציא עליו כסף רב בכדי לתקנו, אזי ניתן לעשות בתוך בית הכנסת את פיוטים וזמירות כמקובל, וכן לעשות סעודה. אך לא ילכו עם הספר תורה ברחוב בתהלוכה עם מוזיקה - כמו בספר תורה חדש ממש, וכן יצמצמו מעט את הסעודה ממה שמקובל לעשות בדרך כלל בספר תורה חדש ממש.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן ק סעיף ד: ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג' תולעים, הירקות אסורים; אבל מי השלקות, מסננן ומותרים. וכן הבשר, ירחצנו ויבדקנו ומותר.


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן ק ס"ק כ: ירקות כו' (ג' כו'). כמ"ש בפ' הבע"י ס"ד ב' וכמ"ש הרשב"א והנ"י שם דמספקא כמאן הלכתא ולפיכך בנישואין דסכנתא אזלינן לחומרא אבל ווסתות דרבנן לקולא וכן שור המועד מעמידין הממון בחזקתו והמע"ה ומלקיות משום דעבר על כריתות אזלינן לחומרא ויבערו הרשעים מישראל וה"ה כאן כיון דבדרבנן אזלינן לקולא:


ירקות כו' אבל כו'. בתוספתא פ"ז דתרומות יבחושין שביין וחומץ אסורין רי"א מסננין את היין ואת החומץ (עיין בהגהת רבינו שם וכן עיקר) וש"מ שבלא סינון אסורין וכמ"ש בס"ג קדרה כו' ושלא כדברי או"ה ועמ"ש בסי' ק"א ס"ו בהג"ה וצ"ע על רש"י בספ"ג דחולין ס"ז א' ד"ה באורתא כו' ולמחר כשיראנה כו' ל"ל ראייתו אדרבה שמא לא יראנה (וי"ל דברי רש"י משום דאי לא"ה הוי סד"ר דמסתמא יש יותר מששים נגדן. ובבינת אדם פי' משום ס"ס ע"ש) (ע"כ):


ובש"ך יורה דעה סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים כו'. דמאחר שנמצאו ג' הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות ועיין בסימן פ"ד ס"ט וי' מדינים אלו:


ובפרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים. עש"ך. ועיין לבוש סעיף ד' דדוקא ירקות ולאחר בישול הא פירות וכמיהין אף לאחר בישול יש להם בדיקה:


כל דברים החשובים בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין ומחמץ ומעמיד ומתבל וז' דברים אף שאסורים מדרבנן, או ספיקא דאורייתא, אין בטלים, כ"כ או"ה כלל כ"ה דין א'. ועיין שם דין י"ג. ומ"מ וודאי להלכה אף איסור דרבנן בכל אלו הדברים אין בטלים. אלא שראיתי להכרתי ופלתי אות א' דבר שבמנין באיסור דרבנן בטיל, וראיה מהערל [יבמות פ"א א] שאני שונה עיגול בעגולים עולה יע"ש. ובסימן פ"ו [ס"ג] מבואר ביצת נבילה אף שאיסורה מדרבנן הוה דבר שבמנין, וכ"כ תרומת הדשן סימן ק"ג דבר שבמנין מדרבנן נמי לא בטיל, וכ"כ ספר התרומה בסימן ג' דביצת נבילה הוי דבר שבמנין מההיא דביצה [ג ב] בליטרא קציעות דאפילו בדרבנן לא בטיל, וההיא דיבמות יש ליישב. ובאו"ח סימן תרע"ג [ס"א] נר חנוכה אין בטל אף דרבנן ובסי' ק"י [שפ"ד סק"ב] אבאר:


הבדל יש בין דבר שיש לו מתירין לשאר דברים חשובים. דשיל"מ דוקא במינו אין בטל ושלא במינו בששים, וספיקא להחמיר ואפילו בספק ספיקא כמו שיבואר בסימן ק"י [ס"ח] בין הספק בגוף האיסור על דרך משל אם נולדה ביום טוב או בחול או ספק אי הוה דשיל"מ הולכין להחמיר, שהרי הרשב"א [תוה"א ב"ד ש"א י"ב ע"ד] הוצרך לתת טעם לספק ביצת טריפה שאין המתיר עתיד לבוא בוודאי, הא לאו הכי היינו מחמירין בספיקו כיון שאפשר לאכול בהיתר בלי ספק כלל וכדבעינן למימר קמן בסימן ק"ב [ס"ב] אי"ה:


ובדברים חשובים אף באינו מינו אוסרים בכל שהוא עיין סימן (ק') [ק"י] [ש"ך סק"א] וספיקו להקל בין בספק גוף האיסור על דרך משל ספק ביצת נבילה אף דחשוב הוא ליש אומרים [סי' ק"י ס"א] והן בספק אי הוה חשוב, על דרך משל גיד הנשה דבר תורה ספק מן הכף או משאר הירך כתב איסור והיתר כלל כ"ה [דין י"ג] דספיקו להקל ככל ספק דרבנן, והטעם דספק הוא בדרבנן. אבל ספק תורה ודבר חשוב אסור כיון דהספק הוא בשל תורה נמצאת אומר שתי ספיקות להקל ואחד לחומרא:


והמנחת כהן ח"ג פ"ב חשב ד' דברים בין דבר שיש לו מתירין לדבר חשוב, אחד לקולא בדבר שיש לו מתירין, דוקא במינו, ושלשה לחומרא, א' שאין צריך שיהיה שלם, הב' פליטתו אסור (דלא כהר"ב בסימן ק"ב [ס"ד]), הג' ספיקו אסור, ובדבר חשוב בעינן שיהיה שלם ואין פליטתו אוסר יע"ש. וזה אמת ויציב דבר חשוב כמו אגוזי פרך כל שנפרך קצת מהן תו בטל חשיבותיה ועדיין צ"ע:


ובט"ז יורה דעה סימן ק ס"ק ו: ג' תולעים כו'. בב"י בסי' פ"ד מביא שם תשובת הרשב"א וכ' שם שתי פעמים וכאן הוא תשובת רשב"א ונראה לי פשוט שט"ס הוא שם וצ"ל ג' פעמים וכ"פ שם בש"ע בסעיף י' ומו"ח ז"ל כ' דיש להחמיר בב' כיון דלרבי הוה חזקה בב' זימני ולא נלע"ד כן דהא כ' הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דבנשואין ומילה קיימא לן כר' משום ספק נפשות להקל משמע בשאר דוכתי קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דדוקא בתלתא זימנין הוה חזקה וכן עיקר ובפירוש כ' הבית יוסף בשם הר"ן שם בסי' פ"ד דפעם אחת או ב' מותר התבשיל:


ובכרתי סימן ק ס"ק יב: ג' תולעים. הואיל בריה דלא בטל הוא מדרבנן בעינן דאתחזק בג' תולעים, ועיין מה שכתבתי פלתי (ס"ק ז'):


ובפלתי סימן ק ס"ק ז: ג' תולעים. מ"ש הט"ז (ס"ק ו') הא במילי דאורייתא תרי זימנין הוי חזקה, בלאו הכי לא קשה מידי דהא ליכא כאן איסור של תורה כלל, דהא נתבטל, רק מדרבנן [אסור], וא"כ פשיטא דבעינן ג' פעמים, ומה בכך דגוף [האיסור] איסור תורה, [הא] דם נדה דאורייתא רק וסת דרבנן, ובעינן ג' פעמים, וה"ה בזה:


ובפרי חדש יורה דעה סימן ק ס"ק יד: שלש תולעים כו'. דמאחר שנמצאו שלש הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות. ומיהו בבציר משלש אף אם נמצאים ב' תולעים לא מקרי חזקה ושרי התבשיל וכן דעת הט"ז [ס"ק ו] ועיקר, ודלא כהב"ח [עמוד רסו ד"ה כתב הרשב"א] שאוסר בב' תולעים. ועיין בסימן פ"ד סעיף ט' וי' מדינים אלו:


חוות דעת חידושים סימן ק ס"ק ט: אסורים. דמאחר שנמצאו שלשה, הוחזק שיש בהן תולעים: