גיל לימוד האותיות

נהוג מגיל 3 ויש מקום קודם לזה.

הסבר הדברים: בשולחן ערוך בהלכות לימוד תורה לבנו, כותב הרמ”א “מיד שיהיה בן ג שנים שלימות מלמדים אותו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה. עכ”ל. וכתב ע”ז הט”ז וזה לשונו: “ורמז לדבר ג’ שנים ערלים יהיו וגו'” עכ”ל.

בביאור הגר”א העיר על דברי  הרמ”א וכתב וז”ל “איני מבין שיחתו דהא מיד שמתחיל לדבר חייב כנ”ל (-בהלכה ה’ שמשיתחיל לדבר מתחיל ללמדו תורה צוה לנו וגו’) וממשיך שם שהמקור לדברי הרמ”א הוא מהמדרש על הפסוק “וערלתם ערלתו” וגו’ הכתוב מדבר בתינוק, “שלוש שנים יהיו לכם ערלים”, שאינם יכולים לא להשיח ולא לדבק, “ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש”, שאביו מקדשו לתורה, “הלולים לה'” שמהלל להקב”ה “ובשנה החמישית” גו’ [ומסיים] והעיקר כמ”ש בגמ’ משעה שמתחיל לדברכו’. עכ”ל.

והנה בשו”ע הרב בהלכות תלמוד תורה כתב: ומאימתי אביו חייב ללמדו, משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה וגו’ ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים בעל פה, ובשנה הרביעית מלמדו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה בשנה החמישית, עכ”ל. ואם כן, פסק כהרמ”א הנזכר לעיל ולא יוקשה על זה קושיית הגר”א כיוון שמדגיש כאן אדמו”ר הזקן שמשמתחיל לדבר אביו מלמדו פסוקים בעל פה, אבל אותיות שבכתב מתחיל ללמדו רק מגיל שלוש.

הרבי מביא בשיחה שמהחילוקים שבין השנה הרביעית לשלוש שנים הראשונות – ש”בשנה הרביעית מלמדו אותיות התורה” מה שאין כן לפני זה שמתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה וגו’ ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים בעל פה.

ונמצא שעד ג’ שנים שהלימוד הוא בעל פה, עירק ההדגשה היא בעולם הדיבור, ואילו בשנה הרביעית, שמלמדו צורת האותיות מתחילה ההמשכה בעולם המעשה. ע”כ דברי הרבי.

במקום אחר אומר הרבי: מנהג זה (תספורת) היא בתינוק שמלאו לו שלוש שנים שזה עתה מתחיל ללמוד אותיות התורה [כמו שכתב שולחן ערוך הרב בריש הלכות תלמוד תורה ש”בשנה הרביעית (היינו לאחר שמלאו לו ג’ שנים) מלמדו אותיות התורה עכ”ל.

בספר ילקוט התספורת מביא ממכתב של הרבי שישנם הנזהרים מלימוד (כל לימוד) לפני ג’ שנים וע”פ מ”ש ג’ שנים כו’ יהיה לכם כו’, אבל לא ראיתי אנ”ש נזהרים בכגון דא, ולכל היותר יש לחלק בין לימוד בעל פה ללימוד בכתב, ומסיים שם שעל פי זה מתורץ בפשטות גם מה שהעיר בביאור הגר”א.

אבל ראינו בשיחה של הרבי משנת תש”נ שאומר שמתחילים ללמוד אותיות התורה בגיל שנתיים לערך, “מקץ שנתיים ימים”. וצריך עיון בזה. ואולי דברים אלה של הרבי זה הכוונה שאומר במכתב באגרות קודש האמור, ש”לא ראיתי אנ”ש נזהרים בכגון דא” כולל לימוד האותיות.

את ענין זה שיש מקור ברור להתחיל את לימוד האותיות עם ילד קטן גם מתחת לגיל 3 יש להמתיק מהמובא בספר בדר היום על פרקי אבות: “בין חמש למקרא.. מוליכין התינוק לבית הספר אפילו הבן ב’ או ג’ שנים כדי ללמדו האותיות והנקודות וכל מה שישיג וכן נוהגין.

ונסיים בסיפור מעניין מהרבי שיכול להמתיק את האמור שיש מקום ללמד את האותיוות גם לפני גיל 3.. לפחות לבני ארץ ישראל… פעם נכנס הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי ל’יחידות’ ובין השאר שאל לגבי הגיל המתאים לכניסה ל’חדר’. הרבי השיבו: ‘אי אפשר לקבוע בזה מסמרות, כי זה תלוי בכל ילד לפי חריפותו. רבותינו נשיאינו וכ”ק מו”ח אדמו”ר הורו בדרך כלל להכניס ילד ל’חדר’ מגיל שלוש, אך עד כמה שידוע לי, בארץ הקודש ההתפתחות היא מוקדמת יותר ואולי זה תלוי באקלים’.

“הרבי הוסיף בחיוך: ‘הרי אצלכם מכניסים את הילדים לגן ושם לומדים עם הילדים א-ב, וגם זה נחשב ל’חדר’. מדברים אלו אנו רואים שמצד הרבי אין בעיה שהילד ילמד א-ב במסגרת הגן ובהמשך יעבור ל’חדר’.

ובכלל בנוגע ללימוד האותיות יש ‘שמועה’ שלפני שקיבלנו את התורה, הקדוש ברוך הוא לימד אותנו את האותיות, ולכן יום ההכנסה הוא כמו יום מתן תורה; האותיות, הצורות שלהן, הנקודות והצליל, כולם קדושים. זו הסיבה שיש ענין רוחני שהילד ישנן שוב ושוב כל אות בנפרד, ולאחר מכן את הניקוד על פי הסדר עד שיידע את האותיות שייספגו אצלו בתוכו ברוחניות.