ענין הנחת תפילין

אחד הרעיונות המרכזיים של היהדות זה ענין האחדות. מעבר לאמונה בה’ והאמונה בתורה – המשמעות של האחדות בכלל ובפרט אצל כל אדם בחיים הפרטיים שלו.

הסבר הדברים: יש שיטות ודתות שגורסות שיש לתת מקום בלעדי לגוף מבלי להתחשב בנשמה, יש גם שיטו הפוכות שסוברות שכל הזמן על האדם לענות את הגוף שלו, בכדי שהנשמה תוכל להיות קשורה עם הגןף כראוי מבלי שהגוף יפריע לה- בניגוד לשיטות אלו, השיטה של התורה היא: שהבסיס הוא אכן שהנשמה צריכה ומוכרחת להוביל את האדם, אבל תפקיד הנשמה הוא לא לענות את הגוף, אלא לגרום ולהביא את הגוף, שהוא בבריאות טובה יתנהג על פי הוראות התורה – כפי שהתורה נקראית – תורת חיים.

כיצד האדם מביא אחדות בחייו?

יש שלוש דעות מה צריך להיות הקו המנחה של כללות חיי האדם:

• שיטה אחרת סוברת שעל האדם להתחשב אך ורק בשכל הקר שבראש, האדם צריך להתנהל ולחיות על פי ההגיון.


• יש שיטה שניה שאוחזת שעל האדם להתחשב רק בלב וברגשות הטובים והחמים שלו.


• ויש דעה שלישית שמי שמחזיק בה סובר שהמחשב השכלית ורגשות הלב אינם העיקריים והחשובים ביותר- ומה שהכי חשוב זה שהאדם מתנהג במעשה כפי שצריך.

תורתנו אומרת ומורה לאדם שהוא צריך להיות שלם. הוא צריך לשאוף להיות מושלם. והדרך והמטרה להיות מושלם יכולה לבוא רק אם עושים מאמץ שגם הראש, גם הלב, וגם היד (סמל הגוף- המבטא את כוחות המעשה וההנהגה המעשית של האדם) – יהיו כולם יחד באחדות והרמוניה – על פי ההוראות של הקדוש ברוך הוא.

העקרון הזה הוא כל כך חשוב ומשמעותי עד כדי שחז”ל כאשר הם מדברים על מצוות תפילין, הם אומרים שזה אחד הטעמים העיקריים של המצווה: בזמן שיהודי מניח תפילין הוא יזכור שהיד (עליה מונח תפילין של יד) והלב (שהתפילין של יד מונחים כנגדו) והראש (עליו מונח תפילין של ראש) צריכים להיו מותאמים אחד עם השני ולממש חיים יהודיים.

יתירה מזה, עצם זה שהיהודי מניח תפילין מחזק את היהודי ויחזק את הכוחות של הנשמה שלו – מה שיתן לו את הכח לממש ולבצע בחיים שלו את השילוב של מח,לב,יד על פי דרך התורה והיהדות.

העובדה שאנחנו לא מבינים כיצד מעשה כזה טכני של הנחת תפילין מסוגל להשפיע על כוחות של הנשמה- דומה לכך שילד קטן לא תופס את הקשר בין הלחם שהוא אוכל לבין העובדה שהנשמה נותנת חיות לגוף שלו.

זהו בכללות, אמנם ראינו במקורות היהדות בגמרא וכו’ סיפורים והסברים המייקרים ומפליאים את הנחת התפילין:

מובא בגמרא מסכת קידושין: שכל התורה כולה הוקשה למצוות תפילין, ופרטים בכל התורה ובמצוות אפשר ללמוד ממצוות התפילין.

נוסף לכך, למרות שבשביל לצאת ידי חובה מספיק להניח את התפילין פעם אחת ביום בבית הכנסת או בבית, בתקופות שאנשים היו נקיים יותר ויותר מחוברים לעניינים רוחניים- היו נוהגים להניח את התפילין כל היום – בבית כנסת בביתו אפילו ברחוב.

הגמרא במסכת שבת עוסקת ביחס לתפילין ועל כך שאין מספיק חשיבות הנדרשת ויחס חזק דיו למצווה,. הגמרא מדברת על מקרה שעל פניו בתקופות מסויימות ומביא שם שהיה פעם גזירה שמי שיניח תפילין – ייהרג. ולמעשה לא רק שלא הפסיקו להניח תפילין אלא היו גם יהודים שהמשיכו לשים אותם גם בהליכה ברחוב (כמו הסיפור על אלישע בעל כנפיים שהלך עם התפילין וכשתפסו אותו בכדי להינצל אמר שאלו כנפי יונה- ונעשה נס ואכן נהיו כנפי יונה ועל שם זה נקרא אלישע בעל כנפיים) – והגמרא מתייחסת למעשים אלו שזה עדיין לא המסירות נפש האמיתית הנדרשת למצוות תפילין כי רואים שזה רק יחידי סגולה.

וגם בסיפור של אלישע בעל כנפיים, זה שהגמרא לא רואה שיש מספיק יוקר לתפילין, על פי תוספת שם, כי בסופו של דבר בסיפור שם היה חסר תוקף לומר שאלו תפילין (למרות שהיה על זה גזר מוות). מפה רואים עד כמה הגמרא מייקרת את מצוות התפילין.

מכל המצוות אנחנו יכולים ללמוד המון וכאמור כל מצווה מחזקת את האדם בכוחות של הנשמה שלו – גם אם לא תמיד מבין ואיך וכמה. בתוך המצוות עצמן- במיוחד במצוות שיש לקיימם כל יום ויום – שהם מעצם מהווים סימן לקשר העצמי הקבוע הקיים בין היהודים לקב”ה – שישראל וקב”ה כולא חד.