Ask The Rabbi

Ask The Rabbi

category:  Holidays

מצה שרויה

שלום וברכה, ראיתי בבית חב”ד שמקפידים מאוד שלא יהיה שרויה במצות. אשמח להבין את המנהג והרי בגמרא במפורש כתוב שאפשר לאכול מצה שרויה? ואשמח לדעת מה פירוט מנהגי חבד בזה?

אכן בגמרא ראינו במספר מקומות שמצה שנאפתה כראוי, אין איסור להשרותה, ואפילו לא לבשלה – וההשרייה והבישול לא יחמיצו את המצה היות שהיא נאפתה. וכן נפסק להלכה במפורש: “יוצא אדם המצה שרויה”. לכן מובן שמעיקר הדין אכן אין איסור שהמצה תהיה שרויה.


הראב”ן (שהיה מבעלי התוספות הראשונים) וחי לפני כ900 שנה, הביא מנהג להחמיר שלא לאכול מצה שרויה, ההסבר: יש חשש שאנשים יטעו לדמות קמח רגיל לקמח של המצה – ויבואו לידי איסור חמץ. אך את מנהג זה בזמנו, היו מהראשונים שערערו שזו חומרה גדולה מדי ורק של בעל נפש.


ויכוח נוסף היה בתקופה מאוחרת יותר, המהרשד”ם בשו”ת שלו מביא מעשה שהיתה אישה אחת שראתה אשת תלמיד חכם לוקחת קמח ממצה, ואותה אישה טעתה ועשתה כן בקמח רגיל, על פי מעשה זה מצדד המהרשד”ם למנהג שלא להשרות מצה. הפרי חדש חולק לגמרי עליו בהסבירו שאין לגזור גזירות בגלל טעות של אישה אחת, ויש ללכת לפי עיקר הדין שמותר להשרות את המצה. ואין לחשוש למראית עין.


נוסף על הטעם האמור לחשש מראית עין שיבואו להתיר להשרות קמח רגיל. ישנו טעם נוסף למנהג: המצות שהיו אז היו יותר רכות ויש חשש לקמח שיישאר לאחר תהליך האפייה על גבי המצות.


אדמו”ר הזקן בעל שולחן ערוך הרב, הדגיש בשו”ת שלו את הטעם האחרון. דברי אדמו”ר הזקן הם מקור למנהג החסידים בזה וכמו שאדמו”ר הזקן עצמו כותב שם – “חומרה זו היא מרבותינו במעזריטש” כאשר כוונתו על המגיד ממעזריטש אשר ממנו הסתעפו רוב חצרות החסידים.


אדמו”ר הזקן מסביר שם שיש חשש שהמצה לא נילושה כראוי, ונשאר מעט קמח, וכך על ידיד ההשריה יהיה חימוץ. בהמשך ההלכה הוא מביא מקום למקלים, אך מכריע שיש להחמיר על פי דברי האריז”ל שיש להחמיר בכל החומרות שבפסח.


יש להסביר: שיטת ההכנה של הבצק פעם, היתה שונה מהיום. פעם היו מכינים את המצות בנחת, היוו מגלגלים את הבצק עד שראו שהוא התערבל כראוי, אבל היום הכל נעשה מהר, הערבול של הבצק לוקח 7 שניות לערך, לכן פעם לא היה סיבה של קמח שהתערבב, משא”כ היום בגלל המהירות יש חשש שיישאר קמח במצה.


עוד הבדל: המצות פעם היו עבות, בהתחלה היו מאוד עבות (טפח) ואחרי זה מיעטו אבל עדיין היה עבה. הסיבה שמיעטו כדי לזרז את האפייה. כאשר עשו כך את המצות היה חשש האמור של הקמח, אבל היום שהמצות כל כך דקות, לא שייך לכאורה לחשוש למצה שרויה כי לא אמור להיות קמח.


אבל דברי אדמו”ר הזקן זה מדבר שהמצות היו כבר דקות, אז מה טעמו? אלא כאמור שאדמור הזקן לא מבר על הקמח שהתערבב ולא קשור למצה, אלא לקמח שנמצא על גבי המצה עצמה, והחשש שקמח זה שהיה על המצה לא היה מספיק בתנור לצורך בישול מלא וממילא הוא יכול עדיין להחמיץ.


בנוגע לפועל: הרבי מביא בהגדה שלו: :נזהרין ביותר ממצה שרויה. ולכן המצות שעל השולחן מכוסות, שמא יפלו עליהן מים, קודם ששופכין מים, או משקין שמים מעורבים בהם, לכוס או קערה בודקין שלא יהיו בכלי פירורי מצה, למים אמצעיים ואחרונים אין להעביר ידיו על שפתיו”.


הרבי הרש”ב לא היה אוכל מצה היחד עם תבשילים, הרבי הריי”צ מביא שמנהג ליובאוויטש להקפיד לכסות את המצות: “ממנהגי ליובאוויטש לכסות את השמורה המונחת על השולחן בשעת האוכל, בגלל חשש שרויה, שלא תיפול על השמורה טיפת מים או מרק, ושלא יפלו פירורים מהשמורה במים או במרק”.


אבל הרבי הריי”צ הקפיד לאכול קודם את המצות ורק לאחר מכן את הסעודה. הרבי הקפיד מאוד על השרויה, ואף אמר שזה חשש חמץ וכמתואר בספר מעשה מלך: “אחרי אכילת המצה מנגב היטב את פיו וחניכיו הק’ מכל שיורי פירורי המצה במפיות נייר, ותיכף משליכם מתחת לשולחן” “פעם אחת ניסה אחד הבחורים לקחת לעצמו את אחת המפיות ואמור לו הרבי שזהו חשש חמץ”.


בנוגע לילדים הרבי אמר שאפשר להקל בזה, אבל מצד ענייני חינוך יש להקפיד גם אצל ילדים וכדבריו “כולל גם בנוגע לקטנים אשר מצד ענין החחינוך צריכים גם הם להיזהר ממצה שרויה ובמילה התיקון והשלימות בענין זה נוגע גם אליהם”

Sources

מסכת פסחים דף ל”ט ע”ב


שו”ע הרב ח”ה-ו עמו’ תתצד בשו”ת ס”ו


מהרשד”ם אורח חיים סימן כ”ו


הגדה של הרבי