Ask The Rabbi

Ask The Rabbi

category:  Jewish Law

כתיבה באגרות קודש

מה המקור למנהג של חב”ד לכתוב באגרות קודש? אין בזה איסור?

נקדים מקור לענין פתיחת ספרים כסימן ואחרי זה נסביר אי”ה בנוגע לאגרות קודש: בספר טעמי המנהגים מביא טעם למה הוצרכו התנאים והאמוראים לשאול תינוקות “פסוק לי פסוקך” הרי היו יכולים להביט בעצמם בספר, ומסביר שבימיהם לא היו דפוסים ולכן היו כותבים את התנ”ך רק בקדושה בגלילה, ומסיב זו לא רצו לטלטל את כתבי הקודש בשביל צורכיהם ומביא נילקוט משלי “אם ביקשת ליטול עצה מן התורה – הווה נוטל” היינו לפתוח ספר ולראו פסוק המזדמן. ועוד במדרש הנ”ל “כל מה שהאדם לומד בכל יום יכול להתבונן עצה בכל עניינו כדת מה לעשות”.

מכאן שגם כדי לבצע הלכה למעשה מותר לפתוח בספרים.

וכך נפסק בשולחן ערוך: “מותר לומר לתינוק “פסוק לי פסוקך” ופירש הש”ך שהכוונה בזה היא אפילו לעשות מעשה, ולסמוך עליו לעתיד… מותר דחשיב קצת נבואה.

ועוד נפסק: נראה לי דלכולי עלמא מותר לפתוח בתורה ולראות הפסוק העולה, כי היא חיינו, וכמו שמצינו ביאשיה שעשה מעשה על שמצא ספר תורה”.

החיד”א פירש את ההיתר הזה והיא לו מקור מדרשת רז”ל הנ”ל “אם ביקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל”, וכן מתהילים שאומר דוד “בפיקודיך אשיחה”.

בספר דרכי יוסף: אומר שקיבל מרבותיו שכשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו או לא, היו נוטלים חומש או תנ”ך ופותחים אותו, ורואים בראש הדף מהו הפסוק שיצא, וכפי מה שהראה אותו פסוק היו עושים, וכך היו מתייעצים בתורה מה לעשות בכל ענייניהם וזה נלמד ממאמר רז”ל ליטול עצה מן התורה, המורה היתר לעשות כך ואין זה בכלל משתמש בתורה. רמז נוסף יש לזה בפסוק “דרשו מעל ספר ה'”.

רמז נוסף מפרוש הפסוק גם עדותיך שעשועי” – עדותיך הם שעשועי משום שאני דבוק בהן ועל ידן להשי”ת, והם עצתי שאדע על ידן איך להתנהג בכל דבר, וכן ביקש דוד המלך ע”ה “גל עיני ואביטה נפלאותך מתורתך”.

ובספר ליקוטים יקרים מביא שמכוח התורה שאדם לומד באותו היום ואח”כ מזדמן לו באותו ענין איזה דבר לעשות, ומספק אם לעשותו או לא, יוכל להבין מכח אותו לימוד שלמד איך ינהג, ובלבד שיהיה תמד דבוק בהשי”ת.

בספר שפתי צדיקים הביא ביאור למאמר “דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים שבבית ראשון ידעו ע”פ אורים ותומים ובבית שני ע”פ בת קול, וזהו ‘דע מה למעלה ממך’ שבימים ראשונים היתה עין רואה – באורים ותומים וזהו בבית ראשון, ואוז שומעת – בבת קול, וזהו בבית שני, וכעת בגלות המרה יכול הצדיק לראות הכל במה שכתוב בספר, וזהו וכל מעשיך בספר נכתבים ועל דרך מה שאמר הבעש”ט ז”ל כי בפתיחת ספר יכול הצדיק לפעול כל משאליותיו וכעין נבואה”.

ובספר נוצר חסד ביאר את מאמר חז”ל “הפוך בה והפוך בה דכולא בה ובה תחזי” שכשהיו שואלים את הבעש”ט איזו שאלה היה פותח איזה ספר, (זוהר או גמרא וכיוצא בזה) ולומד, ואחר כך היה משיב לשול ואמר, שאור שברא הקב”ה היה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, והיכן גנזו הקב”ה לצדיקים? בתורה, וכשאדם הצדיק לומד תורה לשמה, אז הוא צופה מסוף העולם ועד סופו, וזהו ‘ ובה תחזי’ מסוף העולם ועד סופו.

לפי מה שהבאנו מתברר שאין איסור בפתיחת ספרים, ודרבה העושה זאת מקשר דרכיו ומעשיו עם התורה. ואף שמדבריו של הנוצר חסד נראה שענין זה מתאים רק למי שבדרגה גבוהה כמו הבעש”ט וצדיקים אחרים שצפו ‘ מסוף העולם ועד סופו’ והיו דבוקים להשי”ת.

ובדברי הרבי מליובאוויטש מצאנו לו שאמר: “לכן מספרים אודות הבעש”ט וצדיקים שלאחריו, שהיה קורה שבשעה שהיו שואלים ממנו משהו הנה לפעמים היה פותח ספר והיה אומר מה יהיה, והביאור בזה, שהדבר אודותיו שואלים יש לו את שורשו כמו שהוא בתורה ובמילא הצדיקים ידעו מן התורה את כל הפרטים כפי שהיו גם בעולם, ומבואר באחרונים שדבר זה אינו ענין של ניחוש כו’ ומותר לעשותו, וזהו על דרך מה שמסופר בגמרא בענין “פסוק לי פסוקך” שאע”פ שהתינוק לא יודע מאומה, אלא שמלמעלה מזמים שהוא יאמר את הפסוק בשייך לאותו ענין. וכך הוא גם בשעה שפותחים ספר יש התערבות מלמעלה ובודאי יש לזה שייכות, המדובר הוא רק בנוגע ליהודי כזה שכל ענייניו מתאימים כפי שהם מלמעלה, הוא יכול להיות בטוח שזה מה שנפל עליו מלמעלה”.

אבל למעשה יש בדברי הרבי מקורות ברורים נוספים המראים שהנהגה זו שייכת לא רק לצדיקים אלא גם לכל יהודי. במענה לשאלה ששאלו את הרבי: הוצעו בפנינו הצעות שונות..מה עלינו לעשות. ענה הרבי “ישנם כאלה שנוהגים לפתוח חומש או תהלים והפסוק הראשון שמזדמן לפניהם על פי דין למדים מה לעשות. וכהנה רבות ואכמ”ל.

Sources

טעמי המנהגים, ליקוטים עמ’ תקט


תנחומא פר’ יתרו נ”ב


שו”ע יו,ר קעט ד, ה  ברמ”א ובערך לחםף שיורי ברכה שם


אבות ב משנה א


שיחות קודש תשט”ו ע’ פ”ח


היכל מנחם ח”ב ע’ רי”ז