כריתת עצי פרי

בפרשת כי תצא, התורה מדברת על מצב שעם ישראל צרים על עיר ונלחמים עליה, התורה אומרת: “כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה, לבוא מםניך במצור”. מהמילים “ממנו תאכל” למדים שכוונת התורה היא רק עצים המוציאים פירות שאותם אוסרת התורה להשחית, ועצים שלא מוציאים פירות אין איסור בתורה להשחיתם, כמובא בגמרא.

הרמב”ם פוסק שאין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד אלא בכ”מ כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.

דברי הרמב”ם המתיר להשחית אילנות כאשר הם מפריעים לגדילה של אילנות אחרים מבוסס על סיפור המופיע בגמרא, הגמרא מספרת שפעם אחת האריסים של שמואל שהיו עובדים ומטפלים לו בשדה, הביאו לשמואל לאכול תמרים. שמואל אכל מהתמרים וטעם בהם טעם של יין.. והוא שאל את האריסים לפשר הדבר. האריסים הסבירו שהתמרים גדלים ביחד עם הענבים בכרם של הענבים. מתוך זה שמואל הבין שהתמרים פוגעים באיכות של הענבים ושל היין שייצא מהם והוא ביקש מהאריסים שיעקרו את עצי התמרים. מסיפור זה רואים את ההיתר להשחית אפילו עצים הנושאים פירות במקרה שהם מפריעים לגידול של עצי פרי אחרים.

הרמב”ם מוסיף עוד מקרה בו יהיה מותר להשחית עף פרי וזה כאשר יש שווי גדול לעץ עצמו יותר ממה שהוא מוציא פירות, ואם ימכרו את העץ עצמו לאחר השחתתו – ירוויחו יותר, במקרה כזה מותר יהיה להשחית אף עץ פרי. (בגמרא מובא גם דין המתיר להשחית את האילן במקרה שהעץ לא מוציא מספיק פירות לפי מה שראוי לו, הגמרא מפרטת סוגים של עצים, ויש בזה הלכות שונות ואכמ”ל).

יש פוסקים המתירים במקרים שאין בהשחתה של העץ פעולה ישירה במזיד, אלא מטרת ההשחתה היא בכדי לבנות שאז לשיטת המקילות יש מקום להתיר, מנגד יש שיטות המחמירות אפילו אם אדם מעוניין לרצף שטח בגינה, ויש עץ פרי המפריע לו בשטח, יש מחמירים האומרים שאין היתר שהוא יוריד את העץ, ויש בזה את האיסור של השחתת עץ פרי, הפיתרון הוא או לעקור את כל העץ כולל השורש באדמה ולהעבירו למקום אחר, או ניתן על ידי גוי להוריד חלקים מהענפים ולעשות את הריצוף מסביב.

למעשה היות שיש בזה חילוקי דינים ומאוד תלוי באיזה מקרה מדובר, אם בכל זאת רוצים לקבל היתר להכרית עץ פרי יש לפנות לרב לשאול סציפית על המקרה ולפרט את כל פרטי המקרה.

מן איסור זה של השחתת עצים מכליל הרמב”ם לאיסור כללי של בל תשחית לאו דווקא בעצים אלא בחפצים שונים וזה לשונו: ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם.

אם נתבונן במהות הלכה כללית זו של בל תשחית נוכל להשליך ולענות על מה ששאלת בנוגע לטעם האיסור בהשחתת עץ פרי שכאמור נכלל באיסור בל תשחית.

בגמרא במסכת שבת מובא:  אמר רב יהודה אמר רב – כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה.

המשמעות של הדברים בהשלכה לענייננו. על פי הגישה היהודית ובפרט הגישה הקבלית-חסידית כח דבר הנמצא בעולם, הוא נברא ומקבל חיותו מבורא העולם. גם לעלה שעף ברוח יש כוונה ומשמעות ישירה בהשגחה פרטית על ידי בורא עולם.

מכך אנו מבינים, שכל דבר שנמצא בעולם, היחס אליו והזהירות כלפיו צריכה להיות לנו במודעות עד כדי שאנו וזהרים לא להשחית את העץ או החפץ שה’ ברא בעולם.

אם נשליך את האיסור של בל תשחית לחיי היום יום שלנו נוכל להבין שא לנו לקחת את הזמן, הכשרונות הייחודים ושאר המשאבים שקיבלנו מבורא העולם ו”להשחית” ולבזבז אותם על דברים שמבחינת המשמעות זהכ כאילו אבדנו את הדברים וזרקנו אותם לפח, אלא עלינו להעריך ולייקר, לנצל ובעיקר להשתמש ולא להשחית בכשרונות ושאר המשאבים למלא את תפקדנו והשליחות שלנו בחיים פה בעולם.