כל אדם יש לו שליחות, ייעוד משמעות. עצם חייו פה בעולם אומרים – יש לך משמעות ושליחות. זה שאתה לא יודע, זה בעיה טכנית, אתה לא מחפש משהו שמחוץ אליך. ייעוד יש לך בעצם החיים. אדם חושב אני אראה איך אחרים הגשימו את ייעודם ואני אבחר לעצמי אותו דבר, כמו שאדם אומר הייתי רוצה לחיות כמו זה או כמו זה. זו גישה לא נכונה, אתה צריך לחיות כמו – אתה, אתה לא צריך להיות מישהו אחר אלא להיות אתה. זה נקודה מרכזית מאוד עמוקה
כמו הסיפור על רבי זושא שאמר שבשמיים יישאלו אותו למה לא היית זושא ולא למה לא היית אברהם יצחק יעקב. קיבלת כוחות כישרונות, כחות מצבים- אתה צריך להיות אתה. שיש לנו ייעוד והוא קשור לעולם שלנו, תמיד יש לך ייעוד, אחד הדרכים לזהות את המשמעות והשליחות זה להסתכל מה קורה איתך בעולם, מול מה אתה ניצב. מה עברת, מה נתקלת מול מה אתה ניצב, מה קורה חברתית. יש לך חיים שלמים. ייעוד ומשמעות קשורות עם החיים.
השאלה האמיתית האם אני צריך להרחיב ולראות מה עוד יש בי שעוד לא מימשתי, איזה כשרונות איזה יכולות, מה עוד אני יכול לעשות עם הזמן שלי. כל הביטוי העצמי האמיתי עומד על. תזהה מה קיבלת ותראה איך להשתמש בזה. תשאף לבטא את מה שיש לך.
אם אדם מסתכל על עצמו ורואה את החלקים הבעייתיים אצלו- רוצה להיות מישהו אחר, וזה לא נכון.. צריך להיות בתוך עצמי במקום אחר, אחר מהמודעות ההרסנית שלי, רוצה להיות אני האמיתי שרוצה לממש את הייעוד והמשמעות שלי בחיים שכולל את כל החלקים.
הייעוד לא מוצאים במשהו שמחוץ אלי, ייעוד ה השליחות שלי ולכן היא משתקפת תמיד בחיי, כמובן שיש חלקים שלא יצאו לידי מימוש, כמו אדם שיש לו בעיות חברתיות אז הוא לא מימש את המקום החברתי זה חלק מהייעוד שלו. או אדם שיש לו כוחות ויכולות לדוגמא ללמד, אבל הוא מפחד, חלק מהשליחות שלו זה להביא את זה לידי מימוש.
ייחודיות זה לא ביחס לאחרים, אלא כל מה שיש לי נועד לממש את הייעוד שלי. לא קיבלתי פרט אחד מיותר ולא חיסרון ממשהו שאני צריך. קיבלתי בדיוק מה שיש לי ועם זה אני צריך להשתמש.
נוסיף הסבר לדבר על פי מבנה הספירות: על פי מבנה הספירות בקבלה מחולקים לג’ קווין. קו ימין, קו שמאל וקו האמצע. שורש קו ימין זה התענוג ושורש קו השמאל זה הרצון, מה שמשותף לשניהם זה שהאדם מרגיש את עצמו. כאן הוא מרגיש את עצמו בעונג ובשלמות, וכאן הוא מרגיש חוסר וברצון למלאו.
אבל הביטוי העצמי ביותר של האדם מתגלה במקום גבוה יותר, ביכולת שלו לצאת מעצמו החיצוני ולמצוא את עצמו הפנימי, באמצעות חיבור למשהו שמחוצה לו דווקא. שזה קו האמצע.
קו האמצע הוא המקום בנפשו של האדם שגורם לו להתעניין באמת בילד שלו, בבן זוג שלו, בחבר או במישהו אחר שנמצא לידו. ההתעניינות אינה נובעת מרצון להשיג ממנו משהו (שמאל), וגם לא מהעונג שאותו אדם גורם לו (ימין). קו האמצע מסמל התעלות, משמעותו מוחין שמסוגלים לראות מה שמעבר לעצמך שזה המשמעות של שליחות ומשמעות.
קו האמצע מכיל בתוכו את הימין והשמאל עם עומק של אמצע. הוא לא מחק את הימין והשמאל, זה חוט משולש שזה גם הימין והשמאל. את זה אני אוהב ואת זה לא מצוין. מה זה אומר שאתה אוהב משהו? שאני אוהב משהו זה אומר שיש לי שליחות בו, יש לי משמעות בו. השליחות זה אובייקטיבי מעל האהבה, מה הבורא רוצה ממני למה ירדתי לעולם. יש סימנים לזה וזה אחד הסימנים מה שאני אוהב.
בליקוטי שיחות הרבי מסביר איך אדם יוד לזהות את המקום שייך אליו, שקשה לך משהו ולא פשוט לך זה סימן שזה שייך אליך. מצד שני יש מקומות שכתוב שמה שיש משהו שאתה אוהב זה הייעוד שלך וזה לא סותר. זה 2 סימנים. הקשיים מצד שמאל מלמד מה ששייך לנו, ומה שטוב לנו ונעים שייך לנו. כי מה ששייך לנו זה מעל 2 הקוויים מקו האמצע ולכן זה מכיל את 2 הקווים.
גם אדם שעבר דברים קשים צריך להסתכל על זה מהאמצע, שזה כולל את התוספת שהמקום הבעייתי נתן ומה שיש בהווה שממש ומגשם את עצמו. האמצע לא מוחק אלא נותן לכל דבר את מקומו. מה שאני אוהב זה אחד הסימנים של זה אבל לא רק זה.
