ייו מפוסטר

שלום וברכה, סליחה על האיחור במענה

למעשה נהגו להקל בזה ולהחשיבו כמבושל, אך המחמיר בזה תע”ב  וכדלקמן.

בגמרא במסכת עבודה זרה מביא הרא”ש שהיין נחשב כמבושל ממתי שהוא ירתיח. וכדברי הרא”ש כתב בטור, והר”ן בשם הרשב”א מביא שהיין נחשב כמבושל ממתי שהוא מתמעט ממידתו, הר”ן שם מוסיף שב’ העניינים הם ענין אחד- שעל ידי הרתיחה אז מתמעטת המידה.

בשולחן ערוך הרב בהלכות הגעלת כלים הוא אומר שההגעה של הכלי צריכה להיות במב של “כבולעו כך פולטו” וכלי בישול צריך להגעיל כדרכו, וכותב שם “שיהיו המים מעלין רתיחה דהיינו אבעבועות”. מזה רואים שני דברים: א. שבישול הוא מעלה אבעבועות וב. שמעלין רתיחה זה מעלה אבעבועות.

הרב דבורקין (שהיה אב”ד של בית הדין בשכונת הרבי) כתב שמעלה אבעבועות זה 205 מעלות פרנהייט (שה 95 מעלות צלזיוס), דבריו הובאו בנוגע להכשרת מערכת פיסטור חלב, שרוצים להכשירה מלהיות טרף, והיא חייבת לעבור את ה95 מעלות רק שהיות שמדובר במערכת פיסטור שהיא אטומה לא שייך להכשיר אותה כמו למשל שעושים בתנור אפיה, ופוסק הרב דבורקין שבכדי להכשיר את המכונה צריך לפרק אותה לחלקים.

בנוגע לפיסטור – פיסטור נעשה בדרך כלל בחום של 82-85 מעלות חום (זה המקסימום חום שמכונות אלו יכולים להגיע אליהם, כי המכונות הם מאלומיניום וזה חומר שמתחיל להימס בחום של 85 מעלות ומעלה). אם כן ברור שנוא לא יכול להגיע לחום של בישול שבו המים מבעבעים, כלומר במצב שנהיה מצב חדש שנתמעט ממידתו.

מדברים אלו יוצא שעל פי שיטת אדמו”ר הזקן, פיסטור הוא לא בישול, ואפילו לא “דינו כמבושל”, ולכן מובן שלדעת אדמו”ר הזקן יינות רבים הנמכרים כיום בתווית “דינו כמבושל”- זאת אומרת שהם עברו פיסטור – למעשה נאסרים במגע ובראיית גוי, ואולי לכאורה זה היין מעולה לברך עליו בקידוש, אך מאידך גיסא יוצא שהמון יהודים נכשלים חס ושלום בשתיית יין נסך מפני שבמקומות בהם נמכר היין אין משגיח שעומד ובודק אם נגע או ראה גוי או מחלל שבת ביין והפכו ליין נסך (ולכאורה צריך עיון איך ניתן לקדש כל כזה יין שהוא ספק יין נסך?)

ישנם מספר פוסקים המקילים ואומרים שפיסטור זה דינו כבישול (אבל לא בישול ממש). אבל לאידך כתב המנחת שלמה וז”ל: “נראה לעניות דעתי, כי מה שנזכור בש”ס ופוסקים מיירי דווקא בבישול רגיל כמו שהתבשיל מתבשל בקדירה שעל האש, כך היו מבשלים גם את היין. וידוע שתיכף עם תחילת הבישול, הכוהל מיד נודף ומתאדה וכמובן שבגלל זה טעם היין משתנה מה שאין כן בזמנינו הפיסטור נעשה כשהיין והמיץ בתוך צינורות סגורים.. אשר מלבד שהטעם לא משתנה בגלל זה שסגור ואין אידוי, גם עושים עוד תחבולו בחכמה שהמון העם אינו יכול להרגיש ולהבחין שום הבדל בין מפוסטר ללא מפוסטר, ואם כן, מנין לנו להקל גם בזה, לא להיזהר ממגע נכרי. עכ”ל

לכן יוצא, לפי שיטת המנח שלמה שבישול יין חייב להיעשות בקדירה כדרך בישול אוכלין. אם כן קשה איך ניתן לעשות קידוש על היינות של ימינו שהם מפוסטרים ולא מבושלים וכאומר שייך בהם חשש יין נסך.

בספר קידוש כהלכתו מביא גם סברה לומר שיינות לאחר פיסטור אינם נחשבים כמבושלים חענין יין נסך מפני שעושין כן ביינות לכתחילה במטרה לתועלת היין, מה שאין כן בזמן חז”ל שכל היינות לכתחילה לא היו מבושלים, וכאשר נתבשל נחשב גרוע לכמה עניינים.

לסיכום לפי האמור:

• בישול לדעת אדמו”ר הזקן הוא מעלה אבעבועות (95 מעלות צלזיוס) ולכן פיסטור לא נחשב כבישול לדעת אדמו”ר הזקן (לפי הרב דבורקין) מכיוון שהוא לא מעלה אבעבועות. ולכן כאשר כתוב על בקבוק יין דינו כמבושל זה לא נכון כאמור לשיטת אדמו”ר הזקן ואם גוי ראה או נגע בה ייחשב כיין נסך. בנוסף לכך, אחד שאל את הרב ירוסלבסקי אב”ד בי”ד חב”ד האם יהיה מותר לשים יין שעבר פיסטור על גבי שולחן שיושב סביבו יהודי המחלל שבת? הרב ירוסלבסקי ענה שאמנם יש מספר דעות בנוגע לפיסטור, 60-70, 80-90 מעלות, אך לשיטתנו צריך שהיות שצריך שיתבשל עד כדי שיתמעט ממידתו שזה 100 מעלות.


• יוצא מדברים אלו שאם יש בית חבד שיש לו יין כזה ומתארחים אצלו יהודים מחללי שבת או יהודים שיש ספק על יהדותם, מוטב שיקחו את היין ויבשלו אותם בעצמם בהרתחה עד כדי שיתמעטו.