Ask The Rabbi

Ask The Rabbi

category: 

ייאוש וכישלונות

אני עוסק כמטפל רגשי בשיטת cbt, אשמח לדעת מה הדרך על פי פסיכולוגיה חסידית להתמודד אדם המיואש מעצמו לגמרי מכישלונות?

יש לברר איתו קודם כל מה הסיבה לתחושות הללו ועל מה זה מיוסד, ולפי זה לעשות ‘ברור’ וללמד אותו חשיבה מתוקנת.


באופן כללי צריך  לעורר בו את הערך העצמי – כלומר, לשדר לו, ללמוד איתו, ולהדגיש לו שיש לו חשיבות שהוא לא תלויה רק במעשים שלו, אלא מצד עצם היותו.


כמו כן לברר איתו את הסיבה לכשלונות, ולהראות לו שיש צד שני לכל דבר, והיו לו גם הצלחות.


לחזק לו את הביטחון בה’ והחשיבה החיובית


במשך חייו בעולם, האדם מתנסה בחוויות מגוונות ונדרש להתמודדויות מסוגים שונים. יש חוויות והתמודדויות טובות ומעצימות, ויש אחרות, קשות, והן מביאות את האדם לא פעם למצבים נפשיים לא נעימים, והן גורמות לו סבל גדול מאוד שעשוי להגיע עד כדי שבר פנימי עמוק. השבר עשוי להתבטא במגוון דרכים ובהן חרדות, דיכאונות, תחושת כישלון וחוסר יכולת להגיע למימוש עצמי, קשיים במערכות יחסים (כולל ביחס אל ההורים) ועוד.
פעמים רבות אנחנו חושבים שהקשיים האלה ‘נחתו’ עלינו כמין גזרה מלמעלה, והם תוצאה של מאורעות שאינם תלויים בבחירתנו ובהחלטותינו. האדם אומר לעצמו: “לא בחרתי כיצד ההורים יתנהגו אליי” או “לא אני בחרתי אילו קשיים וצרות אעבור בחיי”; ועל דרך זה אדם שנפגע מפעולות שעשו אחרים וחווה טראומה קשה, עשוי לחשוב: “הסבל שחוויתי הוא עובדה. הוא היה במציאות. אין לי שום דרך לשנות את מה שהיה, את העבר. ואם כן, נגזר עליי לחיות עם אותם זיכרונות קשים וסבל פנימי”. אדם כזה עשוי לחלק את חייו לשני חלקים: כל מה שקדם לאותו הסבל – הוא חלק אחד, ומנקודה זו ואילך – חלק שני. להבנתו, אין שום דרך להחזיר את הגלגל לאחור, וחייו לעולם לא ישובו להיות מה שהיו לפני שהגיע אותו הסבל. משום כך הוא חושב שאת הפגיעה הוא ייאלץ לשאת עימו עד יומו האחרון.
מחשבה זו מוטעית. ההבנה שקשיים ובעיות בהווה עשויים להיות ‘פרי’ של מאורעות קשים מן העבר, של חינוך שגוי, או סביבה קשה – נכונה; אבל ההתייחסות אליהם כגזרות שנופלות עלינו – מוטעית. אין לראות בהם גזרות כאלה ואין סיבה להשלים עם המחשבה שהם ילוו אותנו לעד.
ההתייחסות האמיתית והנכונה לקשיים ולבעיות היא התייחסות שנקודת המוצא שלה אחרת: בכולם יש לראות אתגרים שהקב”ה הציב לנו בעולמנו, ובכולם טמון פוטנציאל לצמיחה. אם נתייחס אליהם כך, ונעשה תהליך נכון של התמודדות עם אותם אתגרים, נוכל להתרומם מתוך המשבר, החרדה או הדיכאון, חוסר המימוש וכדומה, ולהתפתח ולצמוח אל חיים משמעותיים, שמחים ומלאי סיפוק.
מובן שההיחלצות מן הקושי והמעבר לצמיחה – הם אתגר, ויש ללמוד כיצד ‘לצלוח’ אותו בדרך נכונה.
שורש התמודדות הנכונה טמון במודעות שלנו: האם אנחנו נמצאים בתהליך של מודעות עצמית נכונה ו”מתוקנת” (מלשון תיקון ושלמות) או במודעות עצמית “תוהית” (מלשון תוהו ובוהו)?
אם נהיה במודעות עצמית נכונה, נוכל להגיע למקום של מימוש עצמי. בתהליך נכון אפשר להתגבר על כאב וגם לנצח פחד, וכשנעשה זאת – מה שהיה מבחינתנו איום יהפוך להיות מקור להעצמה, לדוגמה: הקשיים בזוגיות יהפכו להיות מקום מעצים ומקדם, המביא תחושת עונג, אושר ושלמות.
בתהליך נכון שהאדם יעשה – בכוחות עצמו או בהסתייעות בהכוונה טובה של זולתו – הוא יוכל, בסייעתא דשמיא, להיחלץ מהבעיה שאליה נקלע, ולהגיע  להגשמה נכונה ואמיתית של הייעוד והמשמעות שלו בחיים. כתבנו “יוכל” ולא בכדי: מימוש היכולת הזאת – מותנה בבחירתו שלו: התהליך דורש ממנו עבודה פנימית מאומצת, אבל אם יחליט לעשותם, ידאג לקבל את הכלים הנחוצים וגם להשתמש בהם – הוא יצא מן התהליך מחוזק. הוא יצמח וייבנה.  בעזרת קניית הכלים הנכונים
יש מקרים שבהם אדם בוחר אחרת: הוא נכנע לגורל כביכול, ואז גם מאורעות קלים עשויים להיות מקור לסבל ארוך ומתמשך. לא פעם אנו פוגשים אנשים שחוו קשיים מסוימים, אבל מבחינת העובדות האובייקטיביות – אי־הנעימות או הקושי שחוו לא היו חריגים בגודלם. ההפך הוא הנכון: אנשים אחרים חוו קשיים גדולים ועצומים מהם. והינה, למרבה הפלא: אותם אנשים הפכו אומללים מאוד, ואילו האחרים, שחוו קשיים גדולים משלהם – אינם אומללים, ואדרבה, הם אפילו מציינים שחייהם מלאים שמחה, משמעות וסיפוק.
מתברר שהאומללות או השמחה אינן נגזרות מן החוויה והקושי עצמם אלא מן ההחלטה ומן הבחירה של האדם – כיצד להתמודד עימם. התמודדות טובה (פיתוח תודעה מתוקנת) תביא לצמיחה, והתמודדות שאינה טובה (ילדותית) – לשקיעה באומללות ולסבל מתמשך.

Sources