הקשר של יציאת מצרים לאנוכי ה’ אלוקיך

שאלה זו נשאלה על ידי כמה וכמה מהמפרשים, ובתוספת לשאלה, מדוע הטעם הוא יציאת מצרים כמו ששאלת, כי לכאורה היה יותר נכון לומר אנוכי ה’ אלוקיך – אשר בראתי שמים וארץ, שזה לכאורה דבר יותר משמעותי וניסי וכו’ מאשר יציאת מצרים. ומעבר לכך שזה דבר גדול יותר זה עצמו נותן הסבר מאוד חזק לכל הדורות כולם. בשונה מאשר האמירה אשר הוצאתיך מארץ מצרים שאת זה ראו רק הדור שהיה באותו זמן?

תחילה נביא את ההסברים של פרשני המקרא על דרך הפשט ולאחר מכן נביא את ההסבר של תורת החסידות:

המהר”ל מסביר: מה שהתחדש בזמן תורה- זה היות עם ישראל לעם לה’ –”ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” והקב”ה נהיה מלך לעם ישראל, זו הסיבה שה’ מזכיר את יציאת מצרים כי זה היה ההכנה לדבר שהתממש במעמד הר סיני- מלכות ה’ על עם ישראל.

ה”אבן עזרא” מתרץ, שאם היה כתוב “אשר בראתי” היה מקום שהיו יכולים לטעון מהי הוודאות בדבר, הרי לא היה אף אדם כאשר ה’ ברא את אדם הראשון.. לכן ה’ קבע את יציאת מצרים כיסוד באמונה של אנוכי ה’ אלוקיך בזמן זה שכולם היו במצרים וכולם ראו את הניסים והנפלאות ממילא זה מחייב את כולם.

ההסבר לזה מובא בתורת החסידות על פי ההסבר של תכלית ומהות הבריאה.

פעולת הבריאה באופן כללי היא לגלות במציאות של ה”יש” – המציאות הגשמית והחומרית את ה”אין – הגילוי האלוקי החבוי בכל דבר בבריאה. הכח לגלות את האין במציאות היש, היא מדרגת וההארת אלוקות שהיא שייכת ובערך לעולמות.

הפעולה שנעשתה ביציאת מצרים היתה משהו שונה. פה בכדי שזה יקרה היה צריך להיות אותות ומופתים שהמשמעות של זה להוציא את ה”יש” מהמצב הרגיל שלו, ומהעקרונות והגבולים שלו מצד מה שהוא יש והוא בריאה (וזה נרמז במשמעות של יציאת מצרים – להוציא ולצאת ממצרים- מלשון מצר וגבול).

בכדי לעשות כזה דבר- להוציא את ה”יש” מההגדרות הרגילות השלו ומההגבלות שלו – נצרך לזה גילוי אלוקות שהוא הרבה יותר נעלה מהגילוי שבערך לעולמות.

זו הסיבה הפנימית מדוע במתן תורה- שזה משהו שנעלה מהבריאה ומההגבלות של הבריאה- נזכרת דווקא יציאת מצרים- כי כאמור היא שונה מכל הבריאה כולה- בכך שהיה בה גילוי אלוקי נעלה שמרומם ומוציא את היש מגבולתו.

התורה שהיא מלשון הוראה היא תורת חיים המראה לנו דרך חיים בחיי היום יום. מה אנחנו יכולים ללמוד מהענין הזה?

כמו בעולם גם כך אצל האדם עצמו: לכל אדם אם הוא צריך ללמד את עצמו או אדם אחר ללכת ברך ישרה מלכתחילה- יחסית זה דבר קל ביחס למצב שלאדם יש עקרונות והוא צריך לצאת מההגבלות והרגילויות שהוא התרגל לחיות איתם. הרגלים כאלה שבעניינים מסויימים הם טובים ונכונה לאדם, אך במקרה מסויים הם מפריעים לאדם – במצב כזה לצאת מזה, לצאת מהגבולים והמצרים שבזה- זה דבר שהרבה יותר קשה לאדם לעשות.

הרבי במאמר מסביר הסבר נפלא שהיות שבתורה גם שאלה היא חלק מהתורה ממילא השאלה שהרי צריך להיות אשר בראתי שמים וארץ –  יש בזה ענין אמיתי כי ישנו קשר בפירוש הפנימי של הפסוקים בין אנוכי ה’ אלוקיך ומתן תורה לבריאת שמים וארץ. הבריאה היות שהיא בריאה יש מאין, ממילא מתחדשת כל רגע ורגע  בכח העצמות, ככתוב לעולם ה’ דברך ניצב בשמיים, וכמו כן התורה, ההמשכה והנתינה שלה היא מהאנוכי- העצמות בכל רגע ורגע וזו הסיבה שעל התורה נאמר הלשון – נותן התורה, ולא נתן התורה. כי בכל רגע התורה ניתנת מחדש – “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

אבל כל זה בפנימיות הפסוקים – אבל בצורה גלויה ההתחלה של מתן צורה זה בפסוק שמדבר על יציאת מצרים, כי המטרה התכלית והכוונה גם של בריאת העולם וגם של מתן תורה – זה עם ישראל. בשביל ישראל” – כלומר, שאצל היהודי תהיה יציאה מכל המיצרים והגבולים ושהיהודי גם לא יהיה בבית עבדים- שלא יהיה אצלו מושג של “עבדות” לאף אדם מכיוון ש”לי בני ישראל עבדים” – לי – לעצמותו ומהותו יתברך.

זו גם הסיבה שההכנה למתן תורה היתה בזה שהיהודים אמרו נעשה ונשמע- כי היות שכדי לקבל את הגילוי של התורה- יהודי צריך לגלות את הענין שהוא בטל לקב”ה עצמו, עבד לה’ ולצאת מכל המיצרים וההגבלות – דבר שהתבטא באמירה ובביטול של נעשה ונשמע.