Ask The Rabbi

Ask The Rabbi

category:  Jewish Law

הכשרת כלי זכוכית

האם ניתן להכשיר כלי זכוכית? ומה דינם בנוגע להכשרה לפסח?

מקור הכשרת כלים והאיסור להשתמש בהם ללא הכשרת הוא מופיע בתורה, התורה אף מפרטת את סוגי הכלים השונים ואופו הכשרתם. בזמן נתינת התורה לא היו אז בעולם כלים מזכוכית וממילא ברצוננו לדעת לאיזה סוג יש לשייך את הכלים.


בכדי שנענה את התשובה בנוגע לכלי זכוכית נקדים את עיקרי הדין של הכשרת כלים מהתורה וחכמים: התורה מצווה שאם יהודי רוצה להשתמש בכלי אכילה שהיה קודם בשימוש של גוי, והגוי השתמש בכלי למאכלי טרף, יש להכשיר את הכלים. והדרך להכשיר או כפי אופן השימוש בכלי, שנאמר (במדבר לא, כג): “כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ… וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם”. מפסוק זה למדו בגמרא את האמור שהכשרת הכלים היא כמו הדרך שהשתמשו בהם, אם השתמשו באש אז ההכשרה צריכה להיות בליבון באש. ואם השימוש היה במים רותחים אז ההכשרה תהיה בהגעלה במים רותחים. ובשימוש בצונן ההכשרה בשטיפה במים קרים. כאמור התורה מפרטת סוגים שנים של כלים וכלי חרס הוא כלי שלא ניתן להכשירו ושבירתו היא תקנתו.


הסיבה שלא מספיק לנקות את הכלי, ביארו חכמים, שכאשר בישלו בכלי מאכל של טרף, אז גם טעם האיסור נבלע בכלי. ואם אחר כך יבשלו באותו כלי מאכל כשר, אז הטעם הבלוע בכלי, הטעם האסור, ייצא מהכלי וייכנס לתוך המאכל הכשר המתבשל עתה ויאסור אותו. ולכן בכדי להוציא את הטעם הבלוע בכלי יש להכשירו בצורה כזאת כמו שהתורה אומרת בהגעלה בליבון, כי כבולעו כך פולטו. על ידי ההכשרה טעם האיסור הבלוע ייפלט וייצא.


אותו דבר בנוגע להכשרת הכלים לפסח, לפי אופן השימוש בחמץ כך צריך להעשות ההכשרה שלהם על ידי ליבון והגעלה או שטיפה.


ומכאן נחזור לשאלה בנוגע לכלי זכוכית מצד אחד יש דמיון של זכוכיות לכלי חרס, היות שזכוכית עיקר עשייתו הוא מחול, וממילא כלי חרס בשונה משאר הכלים הנ”ל לא ניתן כלל להכשירו וכן יהיה בכלי זכוכית ועיקרון זה שמדמה ביניהם ופוסל הכשרתם מופיע בגמרא.


מצד שני, היות שיש שוני בין כלי חרס לכלי זכוכית בכך שאת הכלי זכוכית ניתן על ידי התכה וכו’ לחבר אותו ולתקן אותו, לכן הדין הוא שאת כלי הזכוכית יש לטבול לפני השימוש הראשוני, כמו הדין של כלי מתכות


ובנוגע להכשרת הכלים, התורה מחלקת בין לי מתכות שבאמצעות חום גבוה של מים או אש ניתן להכשרים בשונה מכלי חרס שהוא מאוד נקבובי.


למעשה הפוסקים חולקים בנוגע לדין של כלי זכוכית. לפי חלק מהפוסקים כלי זכוכית נחשבים ככלי חרס, כי כנ”ל עשייתם מחול. לכן להגעיל אותם במים רותחים לא יועיל להכשרתם וממילא אין להם הכשרה.


לעומת זאת, יש פוסקים המתירים את כלי הזכוכית אפילו על ידי שטיפה יסודית של הכלי דעות אלה מסבירות כי הזכוכית הוא לא כלי שבולע לתוכו ונקבובי ככלי חרס והזכוכית זה מחומר קשה וחלק שלא בולע וממילא הוא לא בלע  איסור, וניתן כאמור להכשירו אף על ידי שטיפה.


דעות נוספות מדמות את כלי הזכוכית לכלי מתכות שמצד תכונתן הם סופגים ובולעים בתוכם את האיסור אבל יחד עם זאת ניתן להוציא את האיסור הבלוע על ידי הכשרה.


להלכה למעשה ובאופן כללי ליהודי ההולך לפי קהילות עדות מזרח (ספרדים), הן הולכות לפי הדעה המקילה ביותר שחומר כלי הזכוכית לא בולע וממילא על מנת להתירו לשימוש די כאמור בשטיפה יסודית.


למי שנוהג כהרמ”א (אשכנזים) בעיקרון מעיקר הדין יש לסמוך על הדעה שמדמה את כלי הזכוכית לכלי מתכת וממילא ניתן להכשירו על ידי הגעלה וליבון, אך רוב הקהילות מקפידים לא להכשיר כלים מזכוכית.


בתוך המחמירים  שלא  להכשיר כלל כלי זכוכית, ישנם 2 דעות האם ההחמרה היא רק בנוגע לכלי זכוכית המיועדים לשימוש לחג הפסח, או לפי דעות אחרות גם בכלים המיועדים לשימוש כל השנה גם יהיה אסור להכשירם.


ישנם רבים גם לדעת האשכנזים שאוחזים בדעה האמצעית הנ”ל וממילא מתירים להשתמש בכלי זכוכית על ידי הכשרתם ככלי מתכות בהגעלה או בליבון.


יש לציין שמבחינה פרקטית בדרך כלל, הכלים מזכוכית שמשתמשים איתם בהרבה מן המקרים הם לא לשימוש עם אוכל או משקה חם מאוד, ולכן יש מקום להתיר כלים מסויימים במצבים מסויימים ובכל מקרה בכל מקרה לגופו יש להיוועץ עם רב.

Sources

במדבר, לא ,כג

גמרא שבת טו א

שולחן ערוך, תנ”א סעיף ו

שו”ע הרב תנ”א עג

אגרות משה אורח חיים ה’ 32

שבט הלוי יורה דעה א מ”ג