וודאי שבכללות כן הוא אבל לפעמים הביטויים מתבטאים במקום שונה. אם יישאלו איזה אבא יצחק מול הילדים שלו, מול עשיו אבא אוהב, ראיה חיובית על עשיו. אבל זה לא המימד העצמי שלו. זה לא הייחודיות שלו. הוא מרכבה לגבורה.
ברור שהכל מתבטא, אבל המהות הייחודית שצריך לבטא אותה, לא רק לבטא אותה, כי צריך את ההתכללות, כי הייחודיות שלך היא לא על חשבון שלמות והתכללות, אלא הייחודיות שלך היא נגיעה במקום העצמי שלך, בכתר שלך.
לכן חשוב לנו לזהות את זה, אם אומר לנו אדמו”ר הזקן שצריך לראות את היהודי כמו במחשבה דאק, אתה צריך את השלמות שבו ואת הייחודיות שבו. השלמות העצמית וגם בייחודיות שלו. כי לכל אחד יש ייחודיות. לכן זה מבט פנימי שאנו צריכים לרכוש אותו שמסתכל פנימה.
איך מסתכלים פנימה נדבר אבל הסברנו יסוד גדול – אישיות לא נקבעת על פי המעשים, ואפילו לא על פי רוב המעשים. ולא נקבעת רק על פי רגש שגלוי לך כרגע, רגש גלוי לא בוחן את האישיות שלך. כמו יצחק שרגשות אהבה לא מבטאות.
אנחנו צריכים הסתכלות ומדד אחר, לא הגילוי, אפשר להגיד לכאורה שהאישיות של האדם זה לפי מה עושה רוב זמנו, אבל זה לא כך, יכול להיות אדם של גבורה שרוב זמנו גומל חסדים. אישיות זה לא רוב, זה יותר עמוק. וזה נמצא גם במה שעושה. הגבורה לדוגמא נמצאת גם בחסד שהוא עושה.
אנו צריכים להעמיק את ההסתכלות שלנו על בני אדם, ולהבין את ההשלכות של זה. כי אם נדע לזהות אישיות של אדם, אם היא כזאת או כזאת, ולא נתרשם רק מההתנהגות שלו. לידיעה הזאת, להדרכה שנדריך אותו, המקום שמתחשב באישיות שלו, וממילא צריך לבטא את האישיות שלו.
יש אנשים שרוב חייהם עוסקים בענין מסויים והאישיות האמיתית שלהם הייחודיות שלהם לא התחילה להתגלות, ואז יש תסכול עמוק סמוי, את הפן הפנימי שאמור להופיע בכל התחומים. הוא לא הגיע לזה, לא היה לו זמן לזה, הוא לא התחבר לזה.
לכן הזיהוי זה לא מעשים, לא רגשות וגם לא שכל בהבנה הפשוטה. למרות שיש שכל שונה אבל לכל אחד יש רגש ויש שכל. יש ימין ויש שמאל, אבל מה שנצמא שם זה האישיות שלו. הייחודיות שלו. הייחודיות שלו גם איפה שהוא לא ייחודי, גם איפה שהוא לא מבטא את זה.
כאשר אדם נוגע בייחודיות שלו, כל מה שהוא עושה גם שלא מבטא את הייחודיות שלו, לדוגמא, אם הייחודיות זה גבורה והוא עוסק הרבה עם חסד, באמת הייחודיות שלו נמצא גם בחסד הזה, וזה יהיה חסד אחר קצת. אהבה תהיה אחרת קצת. כי הייחודיות והאישיות שלו היא גבורה.
בצורה פשוטה, לדוגמא: לכל אחד יש תפקיד ייחוידי בעולם, אבל כולם אוכלים מדברים ומפחדים וכו’, מה ייחודי? אה פעם בחיים כשהייתי נצרך ואף אחד לא יכל לעשות במקומי.. אז הייתי אני.. אבל רוב הזמן אני לא אני.. רוב הזמן עושים דברים שאנו לא ייחודים בהם, מתפקדים אוכלי אוהבים וכו’.
בני אדם מחפשים ייחודיות, אני מחפש איזה אומנות מסויימת שאם אני יעשה אותם, או שעה בשבוע אני ייחודי לגמרי, ומה שאר החיים.. לא זה לא אני.
אנחנו צריכים להבין שכאשר האדם נוגע בכתר הוא נמצא בכל. הוא עושה מה שכולם עושים אבל בסופו של דבר זה לא אותו דבר. למה? כי זה מתוך הייחודיות שלו.
בעולם הרוחני: כולם עושים תריג מצוות, איברים. אני הנחתי תפילין, בשביל מה הוא? לא בזבוז אנרגיה? התפילין שאתה מניח אף אחד אחר עלי אדמות לא יכול להניח. המפגש שלך עם התפילין והמפגש שלו זה משהו אחר, לא אותו אור נמשך.
אני נתתי צדקה לעני.. כולם נותנים צדקה יותר מממני.. הצדקה שאתה נתת רק אתה יכול לתת, החיבור הזה, המצווה מלשון צוותא זה גילוי ייחודי אצלך. הניצוצות שאתה יכול לברר, אף אחד לא יוכל לברר את החלק שהנשמה שלך צריכה לברר.
המקום הייחודי שלנו מופיע בכל חלקי החיים שלנו כי אנו בני אדם. אדם זה נקודה עצמית – כתר- שמופיעה בכל.
