אהבה תוהית ואהבה אמיתית

הבעיה של אהבה תוהית זה התוהו שמפריע לעצמיות. ידוע ששנאה זה תוהו, צמצום משבר וגבורות זה תוהו. אבל אהבה התוהית, גם אהבה לזולת וגם אבהה עצמית תוהית וגם אהבה לבורא תוהית. המשמעות של הדברים:

יש את סיפור טרגדי בתורה- סיפור של חטא נדב ואביהוא, שהיו אמורים להיות כהנים אחרי אהרון, היה להם חטא קשה- הלשון בתורה המוזכרת בחסידות בנוגע לנדב ואביהוא, מוגדר כהנהגת תוהית של אהבה: “ויקחו  בני אהרון (כהנים-אהבה) איש מחתתו, ויתנו בהם אש וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ה’ אש רה אשר לא ציווה אותם” היה להם התלהבות מאוד גדולה לעשות את זה, “ותצא אש מלפני ה’ ותאכל אותם וימותו לפני ה'” ואז אומר משה “הוא אמר ה’ בקרובי אקדש” וכמו שמסביר רשי שמשה אמר שהוא ידע שיהיה משהו (תוהי) אבל לא ידעתי אם זה יהיה אתה או אני. התברר שהם גדולים ממני וממך.

חזל מתייחסים לזה שהיה כאן מעשה מאוד גדול, אבל הוא היה מעשה של תוהו. האור החיים מתאר כאן את הענין: המעשה שלהם היה מתוך עריבות מתיקות, אהבה עצומה לבורא. אהבה שהביאה משבר. אהבה של תוהו. חזל מסבירים שהם הסתלקו א. שהיו שתויי יין. ב. שלא היו נשואים.

יין זה בינה, מקור האהבה. שתווי יין- האהבה הביאה הקצנה, אי אפשר היה להכנס עם היין, כי יין זה יציאה מהכלים והאהבה היתה צריכה להיות רצוא ושוב, ולא רק רצוא.

יש אהבה בעייתית שהיא רצוא ולא שוב. הענין שלא היו נשואין- יש כאן רצוא ללא שוב, כהן גדול נכנס ביום כיפור רק כשהוא נשוי. הסיבה לזה: השוב של האהבה מתבטא בהתאחדות, קו האמצע- שורש הנישואין. אם אהבה היא רק בימין או בשמאל היא עוצמתית אבל היא לא מתוקנת.

שורש התיקון זה בקו האמצע. ימין זה אהבה, אבל אהבה מתוקנת זו אהבה עצמית שמתבטאת ביכולת להתחבר לאחר. אם אתה נמצא באהבה עצומה, ברצוא ואין לך חיבור לשני זה תוהו.

מה עושה את אהבה תוהית? רצוא ללא שוב, וקו ימין או שמאל בלי קו האמצע. בלי המקום המחבר. זה יגדיר לנו את אהבה התוהית.

כשאנחנו אומרים שכל העבודה, הנקודה העצמית זה לאהוב, זה לא רק אהבה. אלא זה אהבה שיש בה רצוא ושוב שקורה על ידי קו האמצע – אהבה מתאחדת ומתחברת באמת עם השני ומאפשרת חיבור של קו האמצע.

מתוך זה אנו מוציאים כלל: אהבה זה כל העבודה, אבל שתהיה אהבה של קו האמצע שפירושה שיש בה התנועה שמכילה את השמאל והימין ביחיד- רצוא ושוב. היא לא חד צדדית, היא מחברת את 2 הצדדים שזה התכונה של אהבה עצמית.

השורש של התיקון זה אהבה עצמית לך ולאחר, ואהבה עצמית מתבטאת בחיבור של שמאל וימין רצוא ושוב- אז זה תיקון. אם זה לא כך- זה תוהו. וכמו אצל נדב ואביהוא.

על פי זה נגדיר מחדש את הכלל של כללות העבודה- כללות העבודה של התיקון אהבה עצמית שמחברת אותך – אהבה של קו האמצע. לא קו של ימין או שמאל אלא אהבה שמכילה ימין ושמאל ומחברת. זה נכון כלפי אהבה לבורא, לזולת לעצמך. זה השורש הפנימי של התיקון. כפי שלמדנו שעיקר המושג תיקון שייך לקו האמצע- אהבה עצמית של קו האמצע שמחברת אותך.

על פי זה אפשר להבין מה שאמר רבי עקיבא- ואהבת לרעך, שהוא רעך. אהבה שמחוברת לשני- וזה סוד התיקון.

אתה רוצה להוביל מערכות יחסים למערכות יחסים מתוקנות. מה אתה צריך ללמד? אהבה עצמית לא מותנית של חיבור- בין בני זוג, לילדים ובכלל בין בני אדם ואהבת לרעך כמוך. אתה רוצה להוביל את תודעה עצמית מותקנת, להוביל עצמך למקום מתוקן.

מה השורש של העבודה העצמית? שאדם יידע לאהוב את עצמו אהבה עצמית לא מותנית אבל חלק מזה שהוא ידע לאהוב את עצמו ואת השליחות שלו בעולם, שהנשמה תהיה מחוברת לגוף. זה נקרא אהבה עצמית לא מותנית. זה לא אהבה עצמית שהוא רץ ורוצה לברוח מהעולם.

המודעות העצמית שלו צריכה להיות של קו האמצע. הוא מודע לחלק אלוה, לשלמות העצמית שלו, לבורא. שזה החלק אלוה אליו הוא מחובר. והוא רוצה את השליחות של הבורא – דירה בתחתונים, שרוצה להוריד את העצמיות למטה.

מודעות עצמית של האדם עצמו בצורה מתוקנת שורש כל העבודה- תאמין בעצמיות האלוקית שבך, תאהב את עצמך אהבה עצמית לא מותנית, תאמין בחלק אלוה שלך ותאהב את השליחות של עצמך בעולם, תתחבר לגוף, תאהב הגוף תאהב את העולם – תהיה מונח בלעשות לבורא דירה כאן בעולם התחתון. זה אהבה עצמית אמיתית.