קטגוריה: ביאורים בשער הביטחון

המשך סידרת שער הביטחון עם הרב ערד, שיעור 20, על צורת התגובה של אדם כשיש

המשך סידרת שער הביטחון עם הרב ערד, שיעור 19, על הביטחון בחסד ה', בתכלית העולם

המשך סידרת שער הביטחון עם הרב ערד, שיעור 18, סוף פרק ד', על הביטחון בה'

המשך סידרת שער הביטחון עם הרב ערד, שיעור 17, המשך פרק ד', "ביאור החלק החמישי"

המשך סידרת שער הביטחון עם הרב ערד, שיעור 16, על התייחסות הנכונה לעבודה הרוחנית של

המשך סידרת שער הביטחון עם הרב ערד, שיעור 15, על התייחסות הנכונה למי שלמעלה ממנו

המשך סידרת שער הביטחון עם הרב ערד, שיעור 14, על היחס בין הביטחון לבריאות, בעיות

המשך סידרת שער הביטחון עם הרב ערד, שיעור 13, על תחומי החיים שבהם צריך לבטוח,

ב"ה עשירות? בקלות ידועה ההדגשה של הרבי בכמה הזדמנויות, שבתקופתנו צריך להשתדל להיות עשיר. העשירות

ב"ה בזכות הביטחון נגאל אחד העניינים המבוארים ומודגשים בהרחבה בתורת החסידות הוא, שיציאה ממצרים הינה

המשך שיעורי שער הביטחון עם ביאורי החסידות מאת הרב יצחק ערד, שיעור 11, המשך פרק

המשך סידרת שער הביטחון של רבינו בחיי עם ביאורי החסידות ע"י הרב ערד. והפעם המשך

המשך לימוד שער הביטחון של רבינו בחיי לאור ביאורי החסידות עם הרב ערד, על ההבדל

המשך סידרת שער הביטחון של רבינו בחיי עם ביאורי החסידות ע"י הרב יצחק ערד, שיעור

שער הביטחון בחובת הלבבות שיעור מספר 3, עם ביאורי החסידות, המשך ההקדמה, מעלותיו של הבוטח

האם תמיד יהודי צריך לעשות 'כלי' והשתדלות בדרך הטבע או שמא יש מקרים או מצבים שבהם הוא יכול לבטוח בה' ו'לוותר' לגמרי על הכלי הטבעי ועל ההשתדלות? מתברר שהסוגיה איננה פשוטה.

התנועה המתאפיינת בשאיפה ובמאמץ להתקדמות בחיים חשובה והכרחית, והיא־היא המימוש של הציווי "לך לך", שאותו נקרא בשבוע הבא, אך לפני שנפעל לממש ציווי זה, צריכה להתפתח אצלנו התודעה של "נח" – מנוחה ורוגע מתוך הכרת הטוב שכבר זכינו בו והוא קיים אצלנו.  

נראה שהבעיה אינה טמונה במידה עצמה אלא ב'ציור' שהיא נמשכת אליו. המידות הטבעיות של הנפש אינן רעות, אבל ה'יצר' הרע (מלשון ציור רע), הוא המושך אותן למטה.

כאשר המידה והרגש הטבעי שבאדם באים לידי ביטוי ומתגלים במציאות, הביטוי הזה תלוי בציור שכלי המצוי במוחו ובמחשבתו של האדם, והוא שמנווט את המידה.

מי אשם בחסרון הפרנסה? בתשובה ליהודי שכתב לרבי על הידרדרות במצב עסקיו וכניסתו לחובות, הצביע

כשאדם נוסע ממקום אחד למקום אחר, פירוש הדבר שהוא לא 'מרוצה' מהמקום שבו הוא נמצא ונראה לו שיוכל להגיע להישג גדול יותר במקום אחר דווקא.

ישנם בני אדם שכל חייהם מבלים ב'מסעות': אצל חלקם ה'מסע' נועד למלא צורך גשמי (מציאת הזדמנויות עסקיות, הגדלת הפרנסה), ואצל אחרים – צורך רוחני, מתוך מחשבה ששליחותו הרוחנית אינה במקום שהוא נמצא, ועליו לחפשה במקום אחר.

בשיחת פרשת פנחס תשמ"ד, ביאר הרבי בהרחבה ב'אותיות' מיוחדות את הצורך להשתחרר מהחשיבה הגלותית, במהלכה אף הביא דוגמה ליהודי ש"מחדיר לעצמו ענין של גלות עד שאינו יכול להשתחרר מזה". וכך אמר הרבי:

יהודי "תמים" עם כל המעלות כו' – יושב בהתוועדות של יום השבת, ומיצר ודואג. מה קרה – הרופא אמר לו שיתכן שלאחרי השבת יצטרך לעבור ניתוח.

אחת מההנהגות המופלאות של הרבי בדור השביעי, היא נתינת צדקה ועשיית ריבוי עצום של יהודים לשלוחי מצוה לנתינת צדקה, במשך שעות ארוכות בחלוקת הדולרים וכדומה, ובכל הזדמנות אפשרית.

סגולותיה של מצוות הצדקה רבות מאוד, וחשיבותה מתעצמת בפרט בדורות האחרונים, כמובא באיגרות הרבות בספר התניא. יסוד נתינת צדקה צריכה להיעשות כמובן משום שזהו רצון ה', וגם מתוך כוונה לזרז את הגאולה. אך הפעם נתעכב על פן נוסף שלה הקשור לנפש הנותן – פיתוח מקום נפשי נכון המאפשר את נתינת הצדקה באופן משוחרר וגאולתי.

אחד החידושים הגדולים שהרבי מדגיש בקשר לחשיבות עבודת הביטחון כהכנה לגאולה, הוא שעבודת הביטחון היא עבודה נוספת מלבד האמונה.

האמונה עניינה להאמין שמאחר שכל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת ה', הרי הכול טוב בתכלית, וזאת גם במצבים של קושי והסתר. במצבים אלו הטוב עשוי להופיע כאילו הוא הפך הטוב, אבל מנקודת המבט המאמינה, הופעה זו מלמדת על היותו טוב נעלה יותר מ"עלמא דאתכסייא", כמבואר בתניא.

עבודת הביטחון עניינה לבטוח בביטחון שלם, מתוך היסמכות שלימה על ה', שישפיע טוב נראה ונגלה. ההיסמכות שבעבודת הביטחון יוצרת מציאות חדשה וממשיכה אותה לעולם בפועל.