ארכיון מאמרים - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

קטגוריה: מאמרים

ביאורים בשער הביטחון

עשירות? בקלות

ב"ה עשירות? בקלות ידועה ההדגשה של הרבי בכמה הזדמנויות, שבתקופתנו צריך להשתדל להיות עשיר. העשירות

כללי

אחדות אינה ויתור

ב"ה אחדות אינה ויתור ימי ספירת העומר מתאפיינים במנהגי האבלות שאנו נוהגים בהם. אנו אבלים

כללי

הגיע הזמן לפתור מהשורש!

ב"ה הגיע הזמן לפתור מהשורש! בין מכלול הבעיות הפנימיות והחיצוניות שאנו נדרשים להתמודד איתן, בולטת

ביאורים בשער הביטחון

בזכות הביטחון ניגאל

ב"ה בזכות הביטחון נגאל אחד העניינים המבוארים ומודגשים בהרחבה בתורת החסידות הוא, שיציאה ממצרים הינה

כתבת הבית

מהי חירות אמיתית?

מכתב כללי של הרבי   (תרגום חפשי) ב"ה, י"א ניסן, ה'תשי"ח ברוקלין, נ.י. אל אחינו

אדר

אל תיכנע לגורל

ב"ה אל תיכנע ל'גורל' ידוע הפירוש החסידי על ההלכה "הקורא את המגילה למפרע לא יצא"

כללי

לא לפחד לחשוב

ב"ה לא לפחד לחשוב העולם החיצוני שאנו נמצאים בו הוא עולם של 'תקשורת'. כל הזמן

כללי

פרשת ויגש – לחשוב על המקבל

כשיהודה אומר "בי אדֹני", הוא בעצם אומר: כשאתה משפיע אינך צריך להתרכז בהגעה לשלמות של עצמך. עליך להתמקד רק בי – במקבל ההשפעה. תניח לצורך שלך להשפיע, ותפנה את מחשבותיך ורגשותיך להבין ולהרגיש את הצורך של מי שאמור להיות מקבל ההשפעה.

כללי

שמחה ללא משברים – פרשת חיי שרה

השאיפה לשמחה טובה אבל לא די בה: ייתכן שאדם אכן ישאף לשמחה, אבל יפעל בדרך שגויה, ואזי הוא עלול ליפול השמחה ולהביא לתוצאות בלתי רצויות. שמחה אמיתית צריכה להיות מבוססת על מקום פנימי של ענווה ו'ביטול'. במקרים שבהם המניע הפנימי לשמחה הוא הרגשת ה'ישות', אי אפשר להגיע לשמחה אמיתית, וצפויים להגיע להפך הגמור שלה – למשברים ונפילות.

כתבת הבית

המפתח להערכה עצמית נכונה מתורת הרבי הרש"ב

בין מכלול הבעיות הפנימיות והחיצוניות שהפרט והכלל מתמודדים אתן, בולטת בעיית חוסר האחדות, המחלוקת, המריבה ובייחוד שנאת החינם; מצב שהאחד אינו יכול לסבול את זולתו.

ביאורים בשער הביטחון

האם לפעמים אפשר לוותר על ההשתדלות הטבעית?

האם תמיד יהודי צריך לעשות 'כלי' והשתדלות בדרך הטבע או שמא יש מקרים או מצבים שבהם הוא יכול לבטוח בה' ו'לוותר' לגמרי על הכלי הטבעי ועל ההשתדלות? מתברר שהסוגיה איננה פשוטה.

כללי

כך נגלה את הגאולה בתוכנו – עיון בדבר מלכות פ' וירא

בדבר מלכות השבועי, מתייחס הרבי בהרחבה לשאלתו של הרבי הרש"ב בגיל ארבע או חמש, "מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה"? ולמענה של סבו, הצמח צדק: "כשיהודי צדיק בגיל תשעים ותשע שנה מחליט שעליו למול את עצמו, ראוי הוא שה' יראה אליו".

סיפור זה מובא בשיחותיו של הרבי פעמים רבות, אך כאן מוסיף הרבי דגש מיוחד: שאלת הרבי הרש"ב אינה על המציאות של של "וירא אליו ה'", אלא הגילוי של הענין. כלומר, הענין של "וירא אליו ה'" ישנו לכל יהודי – יש לו את בחינת היחידה, ניצוץ משיח, והוא קשור לקב"ה בכל מצב. זה רק צריך לבוא לידי גילוי.

ביאורים בשער הביטחון

לא לכפיות טובה!

התנועה המתאפיינת בשאיפה ובמאמץ להתקדמות בחיים חשובה והכרחית, והיא־היא המימוש של הציווי "לך לך", שאותו נקרא בשבוע הבא, אך לפני שנפעל לממש ציווי זה, צריכה להתפתח אצלנו התודעה של "נח" – מנוחה ורוגע מתוך הכרת הטוב שכבר זכינו בו והוא קיים אצלנו.  

כתבת הבית

ושמחת בביתך…

יש שחושבים שהשמחה יכולה להתעורר רק בניתוק מהמציאות או בהתעלמות ממנה: "העגל תמיד שמח…" הם אומרים, וכוונתם לומר שהטיפשים שמחים תמיד, ושמחתם נובעת מחוסר הבנה של המציאות, אך האמת היא שההפך הוא הנכון: השמחה היא הסתכלות מעמיקה במציאות.

כתבת הבית

אורח שלמעלה מבעל הבית

אחת הסיבות לקשר בין אורחים לסוכות היא שבחג סוכות אנו עוזבים את דירת הקבע שלנו, שבה אנו בעלי הבית, ועוברים לגור בדירת עראי. באופן זה אנו  כביכול 'מאבדים' את 'מעמדנו' כבעלי הבית והופכים להיות אורחים בסוכה.  חכמים היטיבו לבטא רעיון זה בביטוי שטבעו: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת" – הסוכה ראויה לכולם במידה שווה. אף אחד אינו בעל הבית בה, ולכן בסוכה, כולנו בעצם אושפיזין.

אלול

התשובה – חזרה אל התענוג האמיתי

ראיון עם הרב ערד, על מהות התשובה בחסידות. "כשאדם לא בורח מעצמו אלא מתחבר אל עצמו – כל מציאות חייו נראית אחרת. התענוג שלו והשמחה שלו הם אמיתיים. זה לא שאין קשיים, אבל מתוך שהוא פוגש את עצמו באמת, ופועל להגשים את עצמיותו – יש בו את היכולת להתחבר לעצמו, לזולתו, ומשכך לקיים זוגיות ומשפחתיות אמיתית מתוך נוכחות שלמה, להיות בגידול וחינוך הילדים, אדם יכול לקבל ולאהוב את עצמו ולקבל את אתגרי החיים בצורה אחרת לגמרי – כי הוא מתחבר לחלק האלוקי שבו, שהיא המציאות האמיתית שלו, ושם הכול שלם. כשהוא מאיר את הנקודה הזאת בחייו, הוא מכניס גאולה לחיים. 

בוגר ב'עיבור'

מרוכז רק בעצמו דרגת העיבור הינה המצב בו תודעת האדם אינה מפותחת ונמצאת ברמה הכי

לא למשמעת של פרסים!

הורים רבים מתקשים להפעיל את סמכותם ההורית, לא רק בהצבת גבולות בדברים משמעותיים וערכיים, אלא גם בדברים 'קטנים' בהתנהלות היום-יומית בבית. הורים אלו שואלים את עצמם: "מה נעשה כדי שהילדים יקשיבו לנו?", "איך נגרום לילד למלא את בקשתנו לעשות פעולה מסוימת או להימנע מפעולה אחרת?"

אל תחנכו תינוק!

תארו לעצמכם תינוק בן שנה הצורח ובוכה לאוכל, והוריו מחליטים שעליהם 'לחנכו' שזו איננה הדרך לבקש אוכל, ובצרחות ובכיות הוא לא ישיג את מבוקשו. כל בר-דעת מבין שבגיל כזה יש למלא את צרכיו הבסיסיים למזון מבלי לנסות לחנך אותו להתאפק, להמתין סבלנות, להיות מנומס ולחדול מלצרוח.
כשם שהדבר נכון במזון ואוכל, כך הוא היחס הנכון בשאר צרכיו ורצונותיו של התינוק.

כתבת הבית

להיות מחוברים לילד!

לפעמים אנו שואלים את עצמנו: "האם זה תלוי בנו?" הרי הרבה העולם עושה, הרבה חברים עושים, ובימינו – הרבה האינטרנט עושה, לא עלינו, וכו'. אין ספק שגורמים רבים משפיעים על הילד, והמלמדים, המורים, הרבנים והמשפיעים שותפים באחריות לחינוכו, אבל חשוב לזכור שההשפעה העיקרית על ילדים מקורה בהוריהם.

דילוג לתוכן