בס"ד
אישה בפרשה – חג הפורים
מאת אירית ציפורי
כשהייתי ילדה קטנה אהבתי כמו כל החברות להתחפש לאסתר המלכה. יפה וזוהרת, לבושה בשמלה לבנה, וכתר מוזהב על ראשי. אמנם, בזכות כישרונותיה של אמי היקרה, נוצרו בביתנו לא מעט תחפושות מקוריות, שקיימות עד היום בארגז התחפושות של ילדי, אולם ההילה שאפפה תמיד את המלכה המפורסמת, לא פגה מעולם. רק כשבגרתי וזכיתי ללמוד את סיפור המגילה, ובו נחשפתי לרבדים העמוקים מיני ים שמוסיפים המדרשים לסיפור, רק אז הבנתי שחייה של אסתר המלכה בארמון המלך לא היו ימים של אושר נטול דאגות.
————————————————————————————————————–
החלום של כולנו לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה, קיבל משמעות שונה אל מול חלומה של אסתר. והיופי הזוהר לא היה כזה שפרוש על פני בניינים רבי קומות בחוצות העיר, וכובש את התודעה גם ללא נטילת רשות. מתחת ליופייה של אסתר ולמעמדה הרם, מצאתי אתגרים לא פשוטים וגם ויתור מוחלט על מה שמבחינתה היה המקום הנכון לחיות בו.
אסתר, היא הדסה, נלקחה אל בית המלך אחשוורוש כמו כל שאר הנערות בממלכה. היא לא נכנסה לארמון מתוך רצון והתלהבות, ולא מפני שחלמה להיות מלכה. בתור אחת שגדלה בביתו של מרדכי, המנהיג הרוחני של עם ישראל בגלות פרס, הייתה לה אג'נדה ברורה וסדר עדיפויות. היא הייתה חדורה באמונה בבורא עולם שמנהיג אותנו בהשגחה פרטית מוחלטת, ונותן לנו מקום להתערב בניהול העולם בכוח של התורה הקדושה. ומאחר שהיא נבחרה להיות זוגתו של מלך האיפריה השלטת בעולם כולו, ידעה שיש לה תפקיד, ולא לשם ההגשמה האישית שלה הגיעה לכאן. היא אמנם חיה בארמון המלך, אבל מבחינתה היה זה כלוב של זהב.
המדרש מספר שאסתר שמרה על כל כללי ההלכה, גם בתוך הארמון שלא חסרו בו מעדני תבל מכל סוג וטעם, ובמיוחד אלה הנוגעים לנשים: כשרות, שבת וטהרת המשפחה. כשהבינה שבה תלויה הצלתו של עם ישראל, והיא חייבת לגשת אל המלך למרות שלא הוזמנה, הבינה גם כן שבכך היא מוותרת על העמדה שלה כנערה שנאנסה להיות במחיצת מלך גוי, וכעת היא מתמסרת למעמד זה מרצונה. לכן אמרה: "וכאשר אבדתי אבדתי", עכשיו גם העולם הבא אובד לי… אסתר יכלה להרגיש די בטוחה במצבה הפרטי, כשהיא מתגוררת בארמון מאובטח. ובכלל, היא את שלה כבר תרמה. יהיו מן הסתם אחרים שיוכלו להושיע את עם ישראל, כמו שאמר לה מרדכי: רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, אלא שאסתר לא עושה חשבונות, ולא מתלבטת יותר מידי. היא כבר פועלת ממקום של "עדי לא ידע": קוראת לכל העם להתאחד על ידי התכנסות וצום של שלושה ימים, ויוזמת בעצמה תוכניות שיש בהן סכנת התאבדות ממש. היא עסוקה בעשיה, ונזהרת לפעול על פי הוראות של המנהיג שלה, אבל כשמגיע רגע בו היא נצבת לבדה מול האתגר, ואין איש שייעץ או יתמוך בה, היא מוצאת בתוכה את העוז והיוזמה, ויוצאת לשטח. היא לא באמת יודעת מה יקרה בסוף, אבל יש לה חזון, יש לה רעיון, והיא מתמסרת ונחושה להשיג אותו. אסתר מעוררת אצל כל הסובבים אותה את הנכונות לשנות ולתקן, והעיקר – מוציאה מן הכוח אל הפועל את הרצון העליון לבטל את הגזירה ולשלוח ישועה לעם ישראל.
אסתר ביקשה מן החכמים שיכתבוה לדורות, ובזה העניק לנו – דורות, דורות של נשים וילדות שמתחפשות בפורים למלכה מיוחדת – לקחת אחריות על החיים שלנו, על בני המשפחה, ואפילו על כל העם. היא מלמדת אותנו לראות את היופי שבהנהגה אלוקית שמסתתר גם בחיי היומיום שלנו, ועוזרת לנו להבין שכל אחת מאתנו יכולה להיות מקור להשראה לכל כך הרבה ילדים, אנשים ונשים מסביבה. התורה נותנת לנו כוח אדיר (במיוחד בחודש אדר), וההיסטוריה של עם ישראל מאמינה בנו הנשים וביכולות שלנו למלא את המשימות האלוקיות. וכאשר אנו פועלות מכל הלב, עוזר הקב"ה וכל הקשיים נעלמים.
בשמחה תמיד!
