שיעור 6, כרך א' המשך תער"ב – המשך רוממות המלך לרוממות השר
הרב מאיר ערד בהמשך סידרת השיעורים תער"ב. הסרטה ועריכה: אילן רינדפליש​

עמוד תעג: כו', וכמו גדל המלך את המן כו' שזהו רק מה שגדלוהו ורוממוהו אעפ"י שלא הי' גדול בעצם אדרבה הי' הפחות שבהז' שרים כו', ובזה יכול להיות הרוממות בהתנשאות יתירה מאחר שאינו לפי העצם כלל רק שמגדלים ומנשאים ואח"כ מנשא א"ע כו', ע"כ יכול להיות בזה הגדלה יתירה כו' (רק שסופו ליפול דמאחר שאין בזה ענין עצמי כלל ע"כ סופו ליפול וכשהוא נופל ה"ה נופל לגמרי, וכמו סר צלם מעליהם כו' דזהו לפי שאין בהם או"פ רק מה שהמקיף מחזיק ומקיים אותם, ולכן בעת היותם הם בבחי' תוקף ביותר מחמת המקיף וכאשר סר צלם מעליהם ה"ה מתבטלים לגמרי כו' וכמ"ש במ"א, וכמו המן הרשע שנפל אח"כ בנפילה יתירה ונפל תפול שלא נשאר ממנו מאומה מפני שאין בו עצמי כלל כו', וזהו ההפרש בכלל בין נש"י כו' דעם היות דכשהן נגבהין נגבהין עד לשמים וכשהן נופלין ר"ל כו', מ"מ נשאר בהם וכמו ואף גם זאת לא מאסתים כו' וכמו ואותך לא אעשה כלה כו', והיינו מפני שההגבהה והרוממות הוא מצד העצם כו' והיינו שיש בהם ענין עצמי שזה אינו מתבטל ח"ו כו'), אבל רוממות זאת היא בבחי' ישות ובבחי' מציאות מאד כו', שע"י הרוממות נעשה בבחי' ישות גדולה ביותר עד שהכל קמי' כלא חשיבי ואינו נותן מקום לשום דבר והיינו שמבטל את הכל מצד הגיאות וההתנשאות שלו כו', וזה ג"כ נוגע אל הרוממות שלו, דלהיות שאינו מרומם בעצם לכן אם לא יבטל את זולתו א"א לו להיות בבחי' רוממות כ"כ דבמה יתרומם על הזולת כו', וע"כ לאחר שמתרומם ה"ה מבטל הכל כו', שכ"ז הוא רק מצד תוקף הישות והמציאות הן בתחלתו היינו תחלת ההתנשאות שהיא רק בבחי' ישות לבד, והן אח"כ לבטל כל דבר כו', ומשו"ז אינו נותן מקום וערך אל הזולת שבאם יתן לו ערך אינו יכול להתנשאות כו' (והיינו שהערך והמציאות של הזולת מגרע ומפחית ערכו ומציאותו כו'), וע"כ כשמתנשא אינו נותן מקום לשום דבר כו', אך כ"ז הוא רק בהתפשטות החיצונה, אבל באמת הוא להיפך שכל דבר תופס מקום אצלו היינו שרואה אותו למציאות דבר (ולכן ה"ז מונע להתנשאות שלו אם יתן לו מקום כו' כנ"ל), משום שבאמת הוא בבחי' מציאות לגבי' להיותו ג"כ בבחי' מציאות כו', והמציאות של הזולת מנגד אליו כו', וכ"ז הוא מפני שהרוממות שלו הוא בבחי' מציאות וישות כו'. משא"כ ברוממות המלך שהרוממות מצד העצמות אין מציאות הזולת מנגד כלל. דהיינו מה שהזולת הוא אינו מגרע ומפחית מאומה, מפני שהרוממות שלו אינו משום ענין המציאות והישות כ"א מפני שהוא מרומם בעצם, ע"כ אין מציאות הזולת נוגע כלל ואינו מגרע ומפחית מאומה גם בהתפשטות הרוממות כו', והגם דהתפשטות הרוממות הוא בבחי' ישות וכנודע דכל מלוכה הוא בחי' יש כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ סיבת הישות אינו מצד המציאות בעצם כ"א מצד הרוממות עצמי דרוממות עצמי הוא אדרבא בחי' העדר המציאות והישות לגמרי וכמשנת"ל פרל"א, וזו היא סיבת הישות דהתפשטות הרוממות כו', הרי גם הישות הזאת אינו בבחי' ישות כ"א שבזה בא בחי' רוממות העצמי כו', ובאמת י"ל דישות דמלוכה אין זה ענין הישות והמציאות כ"א הוא תוקף הכח והעוז שזה בא מהתוקף דרוממות עצמי כו'.