אשה בפרשה – פרשת יתרו

מאת אירית ציפורי

אנכי
אולי גם לך זה קרה, שהגעת למקום, והרגשת כל כך לא שייכת. מחכה רק שיעבור הזמן, אולי קצת מתעסקת בטלפון, ויודעת שרק הגוף נמצא פה כעת, אך הנשמה מטיילת אי שם
_____________________

פרשת יתרו, בה מתואר מתן התורה, מציעה לנו גישה לגמרי שונה.
מעמד הר סיני. עם ישראל עומד תחת ההר. אלפים, אלפים של אנשים נשים וטף, ואיתם כל הנשמות שיגיעו לעולם במשך הדורות. קולות וברקים נשמעים וענן כבד על ההר

הקב"ה בעצמו יורד אל הר סיני, והיקום כולו עומד מלכת. שקט ושלווה מסביב: עוף לא פרח, צפור לא ציצה, שור לא געה, הים לא זע, ומכל ארבע רוחות השמיים הולך ונשמע הקול: "אנכי ה' אלוקיך". העולם כולו עצר את נשימתו כאשר התאחד מלך מלכי המלכים עם העם הנבחר.

המילה "אנכי" כוללת את כל התורה כולה ומבטאת את עצמותו ומהותו של השם יתברך. מקורה בלשון המצרית והיא בנויה מראשי התיבות של: "אנא נפשית כתבית יהבית". כלומר: אני את עצמי כתבתי ונתתי. הקב"ה אומר על התורה – את עצמי הכנסתי וחקקתי במילים הללו, שאני נותן לכם מעתה ועד עולם.

זו מילה שנאמרה בשפה שגם בעולם הגדול מבינים, ואין אודותיה פירושים מפולפלים ודרכים להעמקה. "אנכי מי שאנכי", את עצמי הכנסתי לתורה ונתתי לכם, בדיוק, בדיוק כפי שאני. לא נוכל לתפוס אותה בשכלנו, ולא נשיגה על ידי שיטוט בעולמות עליונים.

את עצמותו של הקב"ה ניתן להשיג רק כאן: קרוב קרוב בעולם שלנו. במקום בו הוא התאווה שתהיה לו דירה. או כפי שנהוג לומר אצלינו: "בא לו לגור כאן". פשוט בא לו שכאן בעולם הזה, המגושם, המסתיר, יתגלה אורו, אפילו במקום שמבין רק את השפה המצרית. שפה של תאוות ויצרים חסרי מעצורים.

הקב"ה ירד ממקום מושבו בשמיים אלינו, במעמד הר סיני, ומאז והלאה נשארנו קשורים ומאוחדים לנצח. הוא בא אלינו ועמו המילה "אנכי", ומזמין אותנו להתאחד עמו כאן בעולם המפורק שלנו.

מאותו רגע כל הבריאה השתנתה. בעוד שקודם היה נתק בין גשמיות לרוחניות, בו הנברא למטה מנותק משורשו הרוחני למעלה, כעת נתגלה לכל שהבריאה כולה מתחדשת ומתקיימת כל רגע מהקב"ה בעצמו. הכל זה הוא בעצמו.

החידוש הזה עשה רעש עצום. קולות וברקים על ההר וגם בתוך הנפש פנימה. מאז ועד היום.

בתוך החוויה של מתן תורה על הר סיני, שמתרחשת בכל יום מחדש, "אנכי" מאיר לנו את המהות של מטרת החיים: לגלות את הנפש האלוקית בכל חוויה שלנו ולגלות את האחדות הטמונה בעולם שלנו.

"אנכי" הוא הסיבה להיותנו כאן. הוא ההסבר לדרך בה עלינו לבצע את משימתנו.

ההוויה שלנו בעולם היא המשך של המילה "אנכי". כל פעולה שאנו עושים, כל סוג של יצירה או השפעה, היא הדרך שלנו לבטא את נשמתנו בבריאה. בכל שיחה, כתיבה, הקשבה או חיבוק, טמונה הזדמנות להביא את עצמינו, לא רק עם העיניים שרואות והאוזניים ששומעות. לא להסתפק בדיבור חסר משמעות, או בקשרים שיטחיים, אלא להגיע עמוק יותר לתוך עצמינו, ולחקוק את הנפש שלנו בכל חוויה.

הקב"ה קורא לנו להוציא לאור את המהות האלוקית שלנו, ולהכניסה אל החיים הפשוטים והיומיומיים. להביא את האני האמתי, האלוקי, ולהניח בצד את המסכות שנראות טוב כלפי חוץ, ואת המחסומים שחוששים מ"מה יגידו".

"בכל דרכיך דעהו" – זו המשימה שלנו. לכל אחת מאתנו יש דרך שהיא רק שלה, מיוחדת לרגליה, והיא נסללת בצעדי הכישרונות שלה והמילים שרק היא יודעת לומר. רק את יכולה להאיר את דרכך באור האלוקי. את מלאה בנוכחותו האוהבת של השם, ומיפה את המקום עבורו. אל תסתירי את האור הזה! בכח של "אנכי", צאי אל העולם, אל הבית המיוחד שלך, אל הילדים שזקוקים לך, אל מקום העבודה, אל היקום כולו, והביאי לשם את נשמתך. את עצמיותו של הקב"ה אותה הוא הכניס בתורה במעמד הר סיני.