שלום, יש לי שאלה לגבי ביאת משיח: הדיבור על ביאת משיח גורם לי ל"רפיון", דמורליזציה, ותחושת יאוש. אני עכשיו סטודנט לרפואה, שמשקיע את הנשמה בלימודים, (למדתי חסידות חב"ד, וזה רק גרם לי למצפון על כך שאני בכלל לומד באוניברסיטה ומשקיע את עצמי בלימודי "חול" במקום לעבוד בעבודה פשוטה ללא השכלה, אבל זה רק תת סעיף של הנושא המרכזי שאני שואל עליו). השאלה שמפריעה לי היא שכאשר אני מחכה לביאת משיח, אני בעצם תוקע לעצמי מקל בגלגלים, כי הרי אני משקיע את החיים שלי על מנת להיות רופא טוב ולעזור לאנשים להתמודד, אבל כשאני שומע שמשיח עומד להגיע זה אומר שבעצם אין משמעות לכך שאני לומד, וכל ההשקעה שלי תרד לטמיון כי בגאולה הכל יפתר והכל יסתדר. אם ככה אז למה להשקיע בחיים? למה להתאמץ? הרי משיח עומד להגיע ולפתור לי את כל הבעיות, אז למה לא לסמוך עליו? בעצם אני רק צריך להשקיע מאמצים כדי לשרוד את התקופה הקרובה. אולי אם אני אהיה מוכר פלאפל, אוכל לחכות לו בצפייה יותר גבוהה, וגם לא אתאכזב.. האם אין משמעות להשקעה בלימודים ובמאמצים לטווח ארוך (שבאופן טבעי תכנונים אלו לא לוקחים בחשבון את ביאת משיח..). לתשובתכם הכנה אודה.